אני שותה תה בכוס זכוכית בתוך ארכיטקטורה יפנית.
אני משחק שח עם אדם מדנמרק בן 26.
אבל...
אין לוח שחמט.
אנו משחקים בשחמט המוחי.

אני יושב מול MASON ושותה תה בכוס כפולת דופן ובעלת צורת האות
X בצד אחד וJ בצד השני. MASON הוא המחשב שלי.
החלטנו טרם המשחק שנשנה את החוקים של השחמט כך שכל שחקן יוכל
לזוז משבצת נוספת ימינה בסוף כל מהלך שלו.
עובדה זו היא חולות טובעניים של הגיון שאנו מבוססים בו
ומושיטים יד תומכת וירטואלית מדי כמה דקות.
אדם מדנמרק שלא ראיתי את פניו הוא אדם שמאוד קרוב אליי עכשיו
וזה קצת מיוחד ומכאיב. קצת צורב שכלית. דבילי. יש משהו מאוד
אינטימי בפורומים: הבדל בין פורום לפגישה הוא ההבדל בין ספר
לסרט וכך אנו משלימים בדמיון את תכונות האופי של האדם.
ריח חריף של תה באוויר. רק... שאין תה. אנו שותים מכוס
האבסטרקט.

"Random forest".
'יער מקרי' הוא מכריז. המילים נצבעות בכחול. ככה הגדתי לMASON
המחשב שלי.
החלטנו אני והשחקן הדני לפני כמה משחקים שנכנה כל מהלך בשם.
אני חושב שהוא ואני נבוכים להודות שהשירה שבדבר הפכה חשובה
מהאלגוריתמיקה. בעיקר כאשר השירה הנה לגביי אלגוריתמיקה.

הוא מזיז את הסוס לעמדת 'מזלג' תוקפנית. ואז - מזיז אותו
ימינה. כממתין.
אני מתקומם שכן החלטנו שהאפשרות לשבור את החוקים באופן זה תהיה
רק מחזורית. כלומר, ניתן לשבור את החוקים כך, אך בכל פעם רק
לגבי כלי שונה על הלוח, וכך הלאה עד אשר נגמר מחזור של מהלכים.
אני מתחיל לכתוב לו על כך. ומוחק. שוב חושב ומוחק. הבנה מתחילה
להסתובב איפשהו וצורבת.
ובכן, ישנה כמובן אלגוריתמיקה שמגדירה את מחזורי המהלכים. ישנה
אלגוריתמיקה של אלגוריתמיקה. ישנה אבולוציה של אבולוציה.
האבולוציה שלי היא רגשית.  

שמתי לי ברקע קלטת של נייה.
היא מהמהמת ברקע.
מתוך ההמהום שלה אני מבין את החישוב שלו.
אני מבין למה האלגוריתם של השירה הינו מקרי.
אדם מדנמרק ששמו מייקל ושמי הוא מיכאל, הנו שחקן שחמט נדיר.
שנינו חברים בפורום מוזר מאוד, אני חייב לציין לעצמי. ויש את
נייה. "אתה אדם נהדר", אני נזכר. יש את נייה.

לא יודע אם לספר לכם על נייה - יש בה משהו יותר מדיי אמיתי.

אני פתאום רוצה לישון 4 ימים. הפורומים האלה - אתה מוצא אנשים
נדירים במיוחד אם אתה מחפש באופן נדיר במיוחד. מייקל הזה הוא
חצי יהודי מדנמרק והוא אדם בעל שכל נדיר ו... נייה נושפת
בטייפ. אני חש לחץ אדיר בעמוד השדרה. התה שוטף בגלים גלים לתוך
החישובים. אני רוצה לברוח ולתת לMASON להתמודד עם השחמט של
מייקל. פתאום אני חושב שאולי מייקל הוא המחשב וMASON הוא החבר
האמיתי שלי. נשיפה רועדת על המיקרופונים הדו כיווניים.  
נייה!
מראה בתוך מראה בתוך המשחק הפנימי.

אספר לכם על נייה.