הקטע שמור במערכת, הקטע יצא לחופשה,
הלך לקטוף פרחי אזדרכת,
הקטע זקוק לנחמה
הוא מטייל מזריחה עד לפנות ערב,
מפזם נעימה ישנה
מפציר בירח הלוהט ללא הרף,
שיביא לו מזור לנשמה
זה טיול מנוחת צהריים, עם הרבה ספרים במזוודה
שקיעת הערב ובין הערביים נמוגה מזמן,
והותירה אותו משוטט בחשכה
היה לו זמן לפרוח, היה לו זמן ליפול לייאוש
יושב בחשכה נהדרת על הגבול בין שיגעון לשפיות
הוא לא מדבר עם מילי, ועם יפה ונחמה גם
הוא מדבר עם מי שבא לי, כמו נפל לו העולם
יש לו מזוודה נהדרת, עם אבזמי מתכת ורצועות נוחות
נושא אותה אתו מזריחה עד לפנות ערב, ולתוך הלילות החשוכים
נדמה לו שהירח מטייל אתו בדממה,
האם הוא שומע את הרהורי החרטה
אבל אני זה לא הוא, ואני סגור בביתי,
מכוסה עד הראש בשמיכה הטובה שלי
הגשם מסמרים בשמשות החלונות,
והרוח נושבת כבדה
מפילה עצים, תמרורים ושלטי הזהרה,
לאלו המעזים לשים נפשם בכפה
אני מדליק את הטלוויזיה, אני מכין לי כוס קפה,
הפרשן השכונתי מסביר לי שזה לא הזמן לחשוב הרבה
יש לו עיניים רעבות, והוא משחק עם האצבעות,
את זה לא רואים, כי הידיים מתחת לשולחנות
הוא מבליט את אפו בתוכחה, ורושף בזעם בעיניו,
עוד מעט אולי ירדו לו הדמעות, שאגר שנים במעיו
לא שהוא מדבר יותר מדי, אבל כל מילה כמו חקוקה בסלע
הוא רוצה שתחשבו על מה שהוא אומר, ותעשו ריפרש למוח
הו, הרוחות נושבות, העצים נופלים, סערה גדולה יש בחוץ
כמה קשה בוודאי לאנשים עם מזוודות ספרים למצוא פינה לנפוש
על הכתלים חגים הצבעים, הם מאירי עיניים כמו תמונות בשחור-לבן
הם לא מדברים הרבה, אבל כל מילה ואנחה מיועדת לשימור פחד הבמה
אני לוגם קלות מהקפה, ומתכסה הרהורים כבדים
לאן הולכים כל אלו שאין להם מצפן ולא שלטי דרכים
"דברים חכמים בפיך," אומר לו המגיש, והפרשן יוצא בריקוד עולז,
הנה הוא הבטיח שוב את מקום עבודתו בארגון מיטיב ומספק
לכן הוא לא מדבר איתי... אני מהרהר בנוגע לאיש המתעלף
הוא נמצא במרחק הליכה קצרה, וחושב את אותן המחשבות,
אבל המשקה שלו זה לא קפה, יש לו שקיות תה במגירה.