גבירותיי ורבותיי, סופגניות.
חג חנוכה הגיע.
מדי יום במהלך החג אשר קרב לסיומו,
הלכתי לעבודה, דרך קונדיטוריה ששמה הולך לפניה בין היתר בממכר
סופגניות,
התור השתרך מפנים החנות, עד שפת הכביש.
אנשים עמדו, המתינו עד אשר זמנם לבחירת הסופגניות יגיע.
כל סופגנייה כסופגניית זהב, עשרה שקלים, מחירה של סופגנייה
אחת,
יש ביקוש ואנשים קונים.
היום נסחפתי עם זרם האנשים ועם רצוני לאכול סופגנייה אחת
ואיכותית בחג החנוכה,
עמדתי וחשבתי כמה ואיזה סוג סופגניות אקנה למשפחתי,
לצערי סוג הסופגניות שרציתי אזל והמלאי יחודש רק ביום ראשון.
בחרתי בסופגניות השוקולד, המוכרת איחלה לי "חג חנוכה שמח",
שילמתי וצעדתי לכיוון בית משפחתי. בעודי צועדת, ילד יצא מתוך
מכונית, אמו אמרה לו "אתה לא חוזר בלי סופגניות". ביני לבין
עצמי חייכתי, את סופגניות הזהב אני כבר רכשתי.
אחר ארוחת הצהרים, הגיע הקינוח, זמן הסופגנייה, ארבע מאות
חמישים וחמש קלוריות.
אכלתי את הסופגנייה, ביס אחר ביס
כעבור דקה אחת, סיימתי את אכילת סופגניית הזהב.
סופגנייה שבשבילה אצעד היום שעה ברגל, אינה שיאנית הבריאות
בלשון המעטה,
אומנם סופגניית הזהב הייתה טעימה, נימוחה,והותירה טעם של עוד,
אך זמן ומחיר ההשקעה עבורה מוגזם לכל הדעות.
שנה הבאה, סביר שאשבר שוב ואטמע בתוך נחיל האנשים שמצפים
לסופגניית זהב.
שוב אחשוב על מחיר ההשקעה עבור סופגניית הזהב, יחד עם זאת, לא
אשכח שקינוח הוא חלק מהנאות החיים.
לרוב, אשמח באותה מידה ואף יותר בקינוח של בערך כמאה ועשרים
קלוריות של שלוש קוביות שוקולד מריר, חפיסת שוקולד מריר עולה
ארבעה שקלים, טעם השוקולד הפשוט, מבחינתי מנצח כל טעם של קינוח
אחר,
לעתים רחוקות אם ניתן, כיף לגוון.
חג חנוכה שמח. |