מיקי אלטמן / אבא טובע באלצהיימר |
חוק שימור המשהו,
ככל שהתרוקן מוחך
בשלי נערמו זיכרונות.
ועכשיו, רגעי חסד
אחרונים באו אל קיצם.
גחליליות הזיכרון
כבו סופית.
קליפה ריקה יושבת
מולי על כורסה.
עטיפה שתוכנה אוכל
עד כלות.
כי הרי,
גם כשאתה ער
מוחך לנצח ישן
ומבטך ריק
כפיך שיבש ממילים.
מה שאומר לא תקלוט
וגם אם תשמע, לא תבין.
ואפילו כעת לא תחוש
איך בנך הקטן
מלטף
לך
את הלחי
באותיות של דמע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|