היא היתה כאפר לרגליו,
הוא לעולם לא הישיר אליה מבט,
מעולם לא שוחח איתה,
מבחינתו היתה כאבק חולף.
הוא חשב עצמו כאיש הכי צודק, לא היה לו אכפת אם נפגעה ממנו.
באחד מן הימים, אמרה לו שנפגעה ממנו רבות,
הוא לא ידע לומר סליחה,
הוא היה איש קר ורע,
היא הרגישה זאת מתחילת הכרותה אותו,
אך משום מה בחרה לנשוך שפתיה ולא הגיבה על התנהגותו,
עד שלא יכלה יותר להכיל את הרוע.
היא היתה כאפר לרגליו,
עד אשר בחרה לעמוד על רגליה, לעמוד על שלה,
הלכה לדרכה,
חיוך נסוך על פנייה.
כתבתי זאת, כמחאה על אלימות מילולית ופיזית.
היום, הלכתי ברחוב ראשי, ראיתי גבר בולם באופן פתאומי את
הרכב.
בתוך המכונית, ישבה אישה בוכייה, הבטתי, נשכתי שפתיי,
הנהג סטר לה וחזר לנהוג ממקום עצירת המכונית במהירות מופרזת.
מוקדש לאותן נשים אשר סופגות את הרוע, קומו ותעזבו.
עדיף להיות תקופה לבד, מאשר להיות בזוגיות אומללה ומכאיבה. |