ג'וני תפס את האלה שלו ביד אחת, העיף אותה למעלה, תפס אותה
באוויר לפני שהיא נחתה על הקרקע והשעינה על כתפו הימנית. הוא
הביט על זיאלה היפה שלו ועשה תנועה עם שפתיו. תנועה של נשיקה.
זיאלה הסמיקה, אבל חייכה אליו וגם הפריחה לו נשיקה באוויר.
ג'וני הרים מהרצפה נד מים מלא, הניף אותו על כתפו השמאלית,
ויצא מן המערה המשפחתית שלהם.

שמש הבוקר חיממה בעדינות את האדמה הקרירה מהלילה והיער כולו
הסתתר בערפל סמיך. ג'וני לא היה מוטרד מכך שלא ניתן לראות אף
עץ, משום שהוא הכיר את היער היטב. והוא לא התכוון ללכת רחוק
מדי - רק יתפוס קצת אוכל ואז יוכל לחזור עוד לפני שהשמש תספיק
להגיע למרכז השמיים.

בתוך היער לא היה שום דבר יוצא דופן חוץ ממשהו שהיה מוזר
לג'וני - היה שקט מדי. ג'וני הביט סביבו על השיחים והעצים, אבל
לא ראה את ציפורים מתעופפות ביניהם. הוא תהה מה היה יכול לקרות
להן והמשיך לחפש טרף לארוחה. לא שהוא ראה משהו שהיה יכול להוות
בשבילו טרף - שום ציפור, שום חיה. יותר ויותר עמוק הוא נכנס
ליער עד שהגיע למקומות שהוא לא הכיר.

לפתע האדמה רעדה. זה דמה כאילו פיל ענק עבר לא הרחק ממנו. אבל
האמת, לא היה שם אף אחד. ג'וני לא ידע אם לפחד או לא, אבל
פתאום הוא שם לב שעצים שלפניו התמעטו, וביניהם הוא הבחין במשהו
שנראה כפתח כניסה לתוך ההר.
הוא שמע לא פעם את האגדה על המערה הנסתרת ביער, עם אוצרות רבים
בה, אבל הוא מעולם לא ראה אותה. למעשה, אף אחד ממכריו לא ראה.
ובכל זאת, ברגע שעיניו קלטו את התמונה, הוא הרגיש בצורה בלתי
מוסברת כי לפניו המערה עם האוצרות. האדמה הפסיקה לרעוד,
הציפורים חזרו והחלו לצפצף ולעוף מענף אחד למשנהו. רוגע ורעש
חזרו ליער.

ג'וני שפשף את סנטרו, ואז את מצחו, אחר כך ליטף את שערו מאחור.
לבסוף הוא פקח את עיניו לרווחה עם החלטיות אין סופית ונכנס
למערה.

כעבור רגע, הוא רץ החוצה - הסירחון היה בלתי נסבל. ריח חריף של
ריקבון מתקדם המעורבב עם ריחות אחרים, לא מזוהים, הקשה מאוד
לנשום בתוך המערה. הוא לקח כמה שאיפות עמוקות ונכנס פנימה
שוב.

באפלולית של המערה ג'וני התקדם יותר ויותר עמוק, עד שהגיע
לאולם. הוא הבין שזה לא היה חדר טבעי. מישהו בנה אותו. אבל מי
היה יכול לעשות את זה? הוא לא ידע שקיים מישהו חזק מספיק כדי
לסתת חדר בתוך ההר.

מנענע את ראשו מצד לצד בחוסר אמון, הוא התקרב אל הקיר. היה שם
לוח עץ גדול על ארבעה רגליים ועליו עמד חפץ מוזר. ג'וני נגע בו
וניסה להזיז, וכשלא הצליח, הנחית עליו מכה עם האלה שלו. הדבר
המוזר התעורר לחיים. הוא התחיל לדבר עם ג'וני ולהראות לו
תמונות.

בהתחלה, ג'וני זינק לאחור, מחפש אויבים, אחר כך ניסה לענות
לחפץ. אך כעבור זמן מה הוא הבין כי לדבר המוזר הזה היו חיים
משלו - החפץ התעלם לגמרי מג'וני. לכן הוא התיישב על הרצפה
והתחיל להתבונן על התמונות שהחפץ הראה לו.

הוא ראה איש גדול עם כובע שחור ופנים מוסתרות מדבר אל אנשים
מסביבו, מצביע על אנשים אחרים הרחק ממנו וצועק משהו לאנשים על
ידו.
ומיד אחרי זה הוא ראה אנשים עם אלות ומקלות מוזרים רצים לקראת
אנשים אחרים, גם הם עם מקלות ואלות, וכולם הורגים את כולם. כמה
דברים מוזרים קפצו באוויר ונפלו ברעש חזק מאוד על אנשים, שלא
נשארו לעמוד אחרי זה. נראה כי מישהו החליט להכין סלט אדמה
ממולאת באנשים. ג'וני גיחך למחשבה מוזרה זו, אך המשיך להסתכל.

הוא ראה הרבה עשן, כאילו מדורה גדולה נדלקה בין כל האנשים
האלה. הוא גם ראה כמה אנשים בוערים אבל ממשיכים לנענע במקלות
ואלות שלהם. הוא שם לב שפחות ופחות אנשים נשארו עומדים.

לבסוף, הוא ראה רק אדם אחד, זה עם הכובע השחור והפרצוף המוסתר,
עומד ומסתכל לרחוק. רק הוא עמד, הסתכל, ולא עשה דבר. זה היה
משעמם מאוד, וג'וני החליט ללכת משם, אבל ראה פתאום כי האיש זז.
הוא ראה אותו מגיע לפסגה של הר. ג'וני ראה סימנים של שעמום
מוחלט על פניו של האיש. 'כמובן', אמר לעצמו ג'וני, 'הוא נשאר
לבד.'

ג'וני המשיך לצפות בתמונות שהחפץ המוזר הראה לו - האיש הסתכל
על השדה מתחתיו, שדה שהיה מכוסה בשכבה אחידה של גופות של
אנשים, דשא, חלקי חיות ואדמה, שכבה שממנה בלטו פה ושם חלקי
חפצים המעורבים בחלקי גוף שונים. האיש עם הכובע השחור והפרצוף
מוסתר הסתכל ארוכות מתחתיו, משך בכתפיים בחוסר אכפתיות, כמתנתק
ממה שראה וקפץ למטה.

ומיד התמונה השתנתה ואותיות שסבו לימד אותו פעם קפצו לתוך הדבר
הזה וג'וני התחיל לקרוא את האותיות, כל אחת לפי הצליל שהיא
מסמלת. אות אחר אות:

"א-נ-ש-י-ם---א-ל---ת-ה--ר--ג--ו---א--ח--ד---א--ת---ה--ש--נ--י"

'עצה טובה', חשב ג'וני, אבל האותיות המשיכו את הריקוד שלהן:

"י--ו--ת--ר---מ--ד--י"

'הממם, אל תהרגו אחד את השני יותר מדי?' מוזר, אך בכל זאת
ג'וני היה יכול להבין זאת. הרי זקני השבט אמרו דבר דומה על
החיות שחיו ביער על-יד השבט - "אל תהרגו את החיות יותר מדי,
אחרת הן לא תוכלנה להתרבות. ואז לא יהיו יותר חיות." נכון, זה
היה מוזר במקצת לשמוע אותו דבר לגבי אנשים, אך ג'וני היה מסוגל
להבין זאת.

אבל גם הפעם האותיות לא עצרו והמשיכו להופיע. מה שיצא לבסוף,
הפתיע מאוד את ג'וני. הוא הצליח להבין את פשר המשפט עד עכשיו,
אך המילה האחרונה שינתה את משמעותו לחלוטין.

ג'וני התבונן על החפץ המוזר שעליו מרצדות שלושת האותיות
שהרכיבו מילה אחת, מילה אחרונה במשפט שהוא קרא לפני רגע והרגיש
שקור המערה נכנס עמוק ללבו. הוא הסתכל על האותיות ומלמל
בשפתיים לבנות את המשפט כולו -
"אנשים, אל תהרגו אחד את השני יותר מדי
מ--ה--ר".