באולם הקולנוע הביתי, הפרטי,
חי אני את חיי בהקרנת בכורה מתמדת,
מלא את עצמי עד אפס מקום,
מתת אלוה לברואים ולבריאה.
רק שאיש לא יודע, איש לא שומע
וריח הפופקורן כבד באוויר
ורעש פיצוחו התדיר והמעצבן
הוא פס הקול היחיד שנשמע
ושאריותיו השמנוניות,
גודשות את מדרך רגלי,
את אפסותי, המשלה עצמה גדולות ונצורות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.