מנסה לתפוס את ידך המושטת
להחזיק במבט שהפנית אליי
אך ללא הועיל ידך נשמטת
מבטך כבוי, מרוחק וזר.
זיכרונות מתוקים, וחום זרועותיך
טעמם אבד וחומם התפוגג
ואתה חסר בכל רגע ורגע
איך אפשר על הריק הזה לגשר?
"היה או לא היה?" שואלת,
והתשובה טמונה כאן בידי,
טבעת חרוטה ששמת על אצבע
ביום של אושר, כשהיינו חבוקים.
המרחק בין אתמול למחר
הוא אינסוף שבולע את שנינו
מחוספס ובלי רחמים
ממהר להרחיק בינינו
אמץ אותי אליך, חבק חזק
שכמיהה אינסופית אותי לא תמחק
שאחוש את שפתיך כשראשי על הכר
כשידיי מחפשות את המגע המוכר
שתביא את הרטט ההוא שאבד
את גופך את קולך שבסוף נשבר... |
