|
יצאנו לטייל
בשדרה.
אט-אט
דעך היום
הבוהק
וצלליותינו הלכו והתארכו,
התקרבו והתרחקו לסירוגין.
לידינו על הדשא שיחקו ילדים
והעזתי לחלום על העתיד.
מה עוד רצית ממני?
הושבתי אותך,
נגעתי בחטף בפיך,
את בלעת את החטיף
ושוב שחררתי את הרצועה
ושוב רצת קדימה,
מכשכשת בזנבך -
מרוצה. |
|
|
אני רוצה לתקן
עוול נורא שנעשה
למרקס. מה שהוא
בעצם אמר, וזה
סיפור אמיתי,
היה "הדת היא
אופיום להמונים,
ונחמתם היחידה
של החלשים
והמסכנים",
כלומר הדת היא
דבר טוב. זה
שלנין הוא חתיכת
טמבל וקיצץ את
המשפט באמצע, לא
אומר שמרקס
טיפש. זהו.
רמבו 2 משנה את
ההסטוריה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.