הולך ולא יודע לאן...
הרגליים מניעות עצמן כְּיֵשׁוּת נפרדת ללא כל קבלת מרות
מהראש.
הדרך עקלקלה, מלאת בורות, ובכל בור הפחד והבדידות מאיימים
להשאיר אותך כנחלתם היחידה.
נשרים חגים מעל, מחכים לנפילה, לנקר עוד חור בנשמה מיוסרת.
רוצה לשנות כיוון, אך הרגליים בשלהן... ממשיכות.
מחפש להימלט, אך השדים מחבקים, תמשיך לצעוד הם פוקדים.
לבד, שקט. רק שריקתה של הרוח מסמנת כי הכל עדיין ממשיך ובלתי
ניתן לעצירה.
מרחוק ניתן לראות צבעים, רוצה לנגוע לא לנגוע, אבל מרגיש שבכל
צעד הם רק מתרחקים יותר ויותר.
הערב יורד, והשחור הופך מובהק, אתה לא מרגיש את הגוף, רק את
תחושת הבדידות הנישאת בתוך כלי נטול צורה או צבע.
לפתע תחושה של יד מלטפת ליטוף רך ונעים, לוחשת עכשיו תנוח,
סיימת לצעוד. אולם כשהעיניים נפקחות, מתגלה כי הדרך עדיין
ארוכה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.