שכל יקר,
צר לי לומר, אך הגיע הזמן שאני ואתה ניפרד כידידים.
אולי תצא לפנסיה מוקדמת או לנופש באיזו בקתה בהרים?
בוא ניפרד בצורה בוגרת, בלי דרמות ובלי עורכי דין,
אל תכעס יקירי, השתנו הדעות, השתנו הזמנים.
אנא, אל תתחנן, אל תאיים ואל תנסה לדבר על לבי,
אל תבכה בדמעות של תנין יקירי, זה לא אתה, זה אני.

שכל יקר,
השתכנעתי שבלעדיך באימת החיים לא אצליח לשרוד
בלי לשים לב התמכרתי למילים מרשימות, עמוקות וריקות
כשנהייתי עצוב, שכנעת אותי שאת השמחה תחליף ליצנות
ואתה אדריכל הבונה מגדלים של פאר באוויר הבדידות
זה נכון שהיית לי גשר, מסתור ומגן, החבר המושלם
אך בשקט הפכת להיות החוצץ ביני לבין שאר העולם

וואלאק, לא יאומן!  עוד פעם אתה???

חשבתי שהלכת, איך חזרת לי לתוך השיר?
מה יש לך ממני? אני לא צעיר, לא יפה לא עשיר
איך קרציה מעצבנת, פרזיט שכמוך מצליחים לגרש?
ככל שביליתי אתך לא החכמתי רק נהייתי טיפש!
לא רוצה את הפוזה של המשורר הפלצן-העמוק-הנוגה
לא רוצה להרשים פלצנים אחרים במרומי אולימפוס בתי הקפה
עוד תשכנע אותי להחליף נטיעות לשנוא את אחיי, את עצמי
להימכר לעבד נרצע, להיות אנרכיסט-מזוכיסט-שמאלני-אפנתי
ואם אתה שואל איך אסתדר בלעדיך, אז הרי התשובה:
יש שכל אחר, שכל של אהבה
לא ריבוי חכמות של יוון,
לא חכמת גאווה,
חכמה יהודית,
חכמת ענווה,
התורה.

שכל יקר,
די! זה נגמר! לך תחפש לך פראייר אחר
לא רוצה להיות מרשים-חכם-רציני-מתקדם
רוצה להיות טמבל-אהבל-ברסלבר-מפגר!