בראשית בראתי אותי
בלא מוּדעות מוקדמת,
את שמים וארץ שבתוכי
רוחי על תהום מרחפת.

''יהי אור'' ויהי אור
''יהי חושך'' והוא היה,
לאור קראתי סִנווּר
ולחושך תְּהִיָה.

''יקוו המים'' ותהי תקווה
''ותראה היבשה'', היאוש.
''תדשא הארץ'' הצמחתי שלווה
''תוצא הארץ'' את החיפוש.

הנעתי את הגלגלים,
השבתי את הרוח,
בראתי את כל הסיבות
שאנוע, לא אנוח.

את הזמן לא בראתי,
הוא היה לְפָניי,
אז עזר כנגדו
יצרתי את זיכרונותיי.

''נעשה אָדָמים'', את כולם
על דעתם בראתי.
הם יכבשו את העולם
הם יכבשו גם אותי.

בשביעי לא נחתי,
וימים לא אחריו,
משגיחה אני על עולמי
לגואלו מאנחותיו.

וארא כל אשר בראתי
והנה- תוהו ובוהו,
ורבה דעת האדם
ויקום על בֹראהו.