זוֹהִי רַק הַתְחָלַת הַקֹּר
וְיֵשׁ יֹבֶשׁ מוּזָר בָּאֲוִיר
אֲבָל כְּבָר סָגַרְתִּי אֶת הַתְּרִיסִים
הֵגַפְתִּי אֶת הַחַלּוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּסָּלוֹן
עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהוֹרִיד מִלְּמַעְלָה
אֶת בִּגְדֵי הַחֹרֶף מֵהָאִחְסוּן הַזְּמַנִּי
לְהַתְחִיל לְהִתְכַּסּוֹת בַּשְּמִיכוֹת הַכְּבֵדוֹת
לִכְאוֹרָה אֵין צֹרֶךְ יוֹתֵר בְּדָבָר
אֶלָּא בְּפָנִים מְסֻיָּמוֹת שֶׁל שִׁוְיוֹן-נֶפֶשׁ
עָרוּךְ וּמוּכָן לְמַבְּטֵי הַסַּגְרִיר שֶׁמִּמֵּילָא לֹא
אֶרְאֶה
לְרוּחוֹת הַצִּנָּה שֶׁמְּנַשְּׁבוֹת בֵּינֵינוּ
מִן הַסְּתָם אֶשְתָּרֵעַ כְּחָתוּל בְּלִי מַגָּפַיִם
עִם סֵפֶר בַּיָּד וְכָל הַשְּׁאָר
לְהִתְחַמֵּם לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת שֶׁבְּתוֹכִי.


©  דן ספרי