וּפִתְאוֹם מָצָאתִי לִי אֹשֶׁר
וְאֹשֶׁר מָצָאתִי פִּתְאוֹם
וּבַהַשְׁוָאוֹת אֵין שָׁוֶה לוֹ דָּבָר
כִּי עִם חִיּוּךְ קַמְתִּי הַיּוֹם
וְהָיוּ שְׁאַר דְּבָרִים לאין טָעַם
התגמד לְעֻמָּתוֹ כָּל דָּבָר
כִּי נִמְתַּח לוֹ חִיּוּךְ עַד לָאֹזֶן
כשהטשטש כְּאֵב הַעֲבר
אַךְ אִם אשּׁר יַלְדָּהּ, לֵךְ הָאֹשֶׁר
אָז מַדּוּעַ תַּמְשִׁיכִי לִבְכּוֹת
וְאִם חִיּוּךְ עַד לְאֹזֶן כָּל בֹּקֶר
אֵיךְ רוֹצה לְהַפְסִיק וְלִחְיוֹת?
וְהַאִם חיּיךְ חַיִּים הֵם?
וְהַאִם אֶת מֵרַכָּז הָעוֹלָם?
וְהַאִם אֲנָשִׁים נְמָלִים הֵם?
וְהַאִם קייּם הַמֻּשְׁלָם?
"תַּפְסִיקִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת כְּבָר"
"מָה זֶה חָשׁוּב לֵךְ בִּכְלָל?"
"הֲרֵי פִּתְאוֹם מָצָאת לךְ אֹשֶׁר
שִׁכְחִי אֶת סוֹדוֹת הַעֲבר!"
לֹא דֵּעוֹת אֲחֵרִים מְרַסְּקוֹת הֵן
הַמַּחְשָׁבָה עַל הַדֵּעוֹת הִיא אֶצְלֵךְ
הַדֵּעָה העצמית הִיא שׁוֹבֶרֶת
הָרֵי הַכֹּל רַק קיּם בראשך