קול תקתוק האורלוגין נדם.
בביתי, כל השעונים מכוונים באופן סטטי לשעת חצות הליל,
אך לא באופן בלתי מכוון.
אני אדם המאדיר את פתחו של יום המחר,
לעתים, אני מביט בשעונים התלויים בביתי,
וחיוך נסוך על פניי,
בראשי המחשבה, מחר הוא יום חדש,
הלחץ מיותר בנושא הזמן.
די והותר לי השעון בידי הימנית,
וברי שיש לי גם מכשיר חכם שמעיר אותי השכם בבוקר.
לא צלחתי להבין בתים עמוסים בשעונים מרעישים, נרגנים.
כולנו יודעים שהזמן עובר,
כל מחצית השעה ואף מדי שעה לקבל תזכורת שהזמן עובר,
יכול להכניס אנשים לדיכוטומיה הרסנית של הזמן,
ואף יכול לגרום לאנשים לשכוח ליהנות מהרגע הבלתי מכוון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.