עוד יום חולף,
יום ששי השלושה עשר בנובמבר,
שנת אלפיים וחמש עשרה.
יום עצוב בצרפת.
צרפת מדממת, צרפת מתעוררת.
כולם נדהמים.
הפיגועים ברחבי העולם,
שבעניים עצומות,אני חותמת, לצערי עוד יקרו,
לא יתרחשו רק בגלל שנאת היהודים,
אלא בגלל אמונת המפגעים, שטוב להיות "שהידים".
לפי אמונתם בגן עדן מחכות להן שבעים ושתיים בתולות,
אני חושבת על "השהידיות",
אני מתחילה לצחוק מעצם המחשבה,
לכל "שהידית" , יחכו שבעים ושניים בתולים בגן עדן.
חלום "השהידית" להיות עם שבעים ושניים גברים בתולים,
שיא האווילות.
חולפת בי מחשבה נוספת,
להרוג למען "אל אקצה", להרוג למען מבנה,
בשביל אמונה אחרת להרוג את השונה.
מי שמאמין בכך,
פשוט אוהב הרג, אוהב לראות דם נשפך.
היהודים לא רוצים להשתלט על העולם,
כי אם המוכנים להקריב עצמם למען אל אקצה ולמען היותם "שהידים"
ו"שהידיות",
רוצים להשתלט על העולם.
לכל ה"שמאלנים הנאורים", עורו מחלום השלום.
שלום לא יהיה כל עוד אנשים קוראים להשמדת האחר.
לא יזיק שתצאו להפגין בעד מדינת ישראל,
אשר בזכות חייליה ועוד גורמים, תורמת לעולם.
בלי מדינת ישראל,
כבר מזמן הייתה פורצת מלחמה בין חלק מהמוסלמים וחלק מהנוצרים.
עוד יום חולף,
לחימת מקדשי המוות נגד מקדשי החיים החלה.