הלילה הגיע,
עלה בי חיוך.
עליתי לאוטובוס,
דודו, הנהג  שמכיר אותי, אמר לי "את כולך קורנת,אפשר לדעת
מאיפה אושרך?",
השבתי לו "אני מאושרת, איך אפשר שלא אהיה מאושרת, אני אחרי
אימון,
בנוסף קיבלתי החלטות חכמות בזמן האחרון, החלטות שגורמות לי
להיות מוארת".
דודו ביקש שאתן לו טיפ קטנטן,
ואני השבתי : "לך בעקבות האני השכלי והאני הרגשי ביחד ולא
בנפרד,
דברים שאינם משפיעים עלייך או שמשפיעים לרעה עלייך, הוצא מחייך
ותתחיל לחייך".

נ.ב
זה אינו שיר, לסיפור לוקח לפעמים יותר זמן להתפרסם.