היא קצת אחרת,
יש כאלה שיקראו לה מוזרה/משונה, היא כ"כ רגילה לאמירות מהסוג
הזה.
חלק יגידו שזאת הדרך שלה לבקש תשומת לב או במילים אחרות הם קצת
מרחמים עליה, גם אם לא בפניה והיא נרתעת מזה.
אף אחד לא צריך לרחם עליה.
היא פשוט קצת אחרת...
לפעמים בלילה, כשהיא לבד עם עצמה מתחת לשמיכה, היא בוכה...
לא כי רע לה ולא בגלל הלבד הגדול  שממלא ומלווה אותה כמעט מאז
שהיא זוכרת את עצמה.
היא גם לא בוכה בגלל מישהו שמכיר את כל החולשות שלה ויודע
לפגוע בדיוק בכל אותן נקודות רגישות.
למרות שזה כואב, עכשיו כשהיא חושבת על זה.
היא פשוט בוכה והדמעות ממשיכות לזלוג מבעד לעיניים השחורות
שלה.
היא קצת אחרת.
לפעמים היא בוכה גם כשטוב לה, אבל רוב הזמן היא בוכה בלי
סיבה.
הדמעות מבינות אותה, היא לא צריכה להסביר להן את עצמה או לתרץ
את העניין.
הן פשוט זולגות מהעיניים שלה, נבלעות בכרית שמונחת לצדה
ומתחדשות כל פעם מחדש.
משהו בה נרגע כשזה קורה, כשהיא בוכה...
היא קצת אחרת ואולי זה מוזר, אבל טוב לה עם זה.