רכבת יכולה להיות
המקום המנוכר בעולם.

יושב לבדך על ספסל ברציף.
העיניים מתמקדות במה לא להסתכל.
פסיעות מהירות מכל עבר
מאיימות לנחות במושב הסמוך.
צפירות צורמניות מנסרות בחלל
וחונקות את הלב.
שקשוק של פסים, ואתה עדיין ממתין.

תקוות שהיו בעליה לקרון,
חיש נגוזו.
מבט מהיר, מושב פנוי,
החלון כארץ מפלט לעיניים
הבוהות בתמונות הנוף החולף.
הודעות של כרוז טובעות
בשאון נוסעים עולזים.

ירידה מהירה לרציף החשוך.
אי הוא השלט שיורה הדרך?
עוקב אחר ים צעדים כבדים
של המון זר
ונמלט לחיקו החמים של הבית.