לִפְעָמִים הוּא צוֹלֵל
אֶל מַעֲמַקִּים שֶׁל תּוֹדָעָה אַחֶרֶת
כּוֹחוֹ נִטַּל מִמֶּנּוּ
רֹאשׁוֹ שָׁמוּט וְגוּפוֹ מְיֻזָּע
מְמַלְמֵל דְּבָרִים מִסְּצֶנוֹת שֶׁאֵינֶנִּי לוֹקַחַת בָּן
חֵלֶק
טוֹעֵם טְעָמִים שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּירָה
עַד שֶׁמּוֹחוֹ מְחַשֵּׁב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ
וּמִתְאַתְחֵל.
בַּתֶּפֶר שֶׁבֵּין הַנִּתּוּק לַחִבּוּר
הוּא מְזַהֶה אוֹתִי
מַפְרִיחַ לִי נְשִׁיקוֹת בַּאֲוִיר
מְחַבֵּק וּמַמְתִּיק לִי מִלּוֹת אַהֲבָה
שֶׁלֹּא נוֹהֵג לֵאמֹר בְּהַכָּרָה מְלֵאָה.
אַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל מָלֵא שְׁאֵלוֹת עַל אֵיפֹה וְכַמָּה
וְלָמָּה וּמָה
וַאֲנִי מַשְׁקָה אוֹתוֹ מַיִם
מַרְגִּיעָה וּמַבְטִיחָה
שֶׁתֵּכֶף יִזְכֹּר וְיֵדַע...