לאחרונה בתקשורת יש יותר ויותר דיווחים על כאלו שנדבקו במחלה
המדבקת יזמת חריפה!
בטוח שמעתם עליה אבל לא הפנמתם כי אתם סובלים כנראה גם מחרשת
סלקטיבית,
גם היא מחלה המאפיינת את החברה המודרנית שלנו, מנגנון קיר-אש
המבטיח לנו שקט מכל אותם קולות המבקשים את תשומת הלב שלנו.
האם זו תופעה חברתית חולפת?
תרבות חדשה?
אולי מגפה רצינית...
אני ציני בכוונה ,אבל תחשבו על זה.
הרבה חבר'ה חושבים שהדשא של היזמים ירוק יותר.
וואלה יזמים מקבלים מענקים מהממשלה, ליווי צמוד, הולכים כל שני
וחמישי לכנסים ויש להם אחלה חיים מעניינים, ממש 'הגשמה עצמית'
בשפה מודרנית.
שתבינו, אני לא נגד התופעה של היזמת החברתית הנפוצה, אני יזם
בעצמי, האמת קצת פדיחה לי לכתוב את זה כך, אני מעדיף להגדיר את
עצמי כסופר וממציא צעצועים ומשחקים - זו ההגדרה שלי ביקום
כולו, ואני אוהב את זה וטוב לי עם זה וזה מה שהכי חשוב.  

אז כך, למה אני מעלה הדיון, תחשבו על יזם שלא מצליח והאחוזים
מדברים בעד עצמם.
תחשבו על הלילות בלי שינה, על השנים שעוברות, על ההחלטות
הדרמטיות, במקום לחפש עבודה ולחסוך לדירה ואפילו לשנות מודעות
לכזו שאומרת יאללה תתבגר, תמצא אישה ותתחיל להביא ילדים.
החבר'ה של היום הם לא אלו של הלילה, ומי ישן בכלל, אני כבר כמה
שנים ישן 3 או 4 שעות בלילה, האמת נוח לי עם זה אבל אתם בטח
מבינים שזה קצת מוגזם.

תחשבו גם למשל על ההשלכות של התופעה בהקשר הכלכלי-מדיני,
חברתי-פוליטי, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבינ-לאומית ואני
בכוונה לא נכנס לזה עכשיו.

אז סיכום, לפני שאתם עוזבים את העבודה וחושבים להרים עוד
פלטפורמה חברתית גאונית שתשנה את העולם
או עוד איזה אפליקציית טקטס או מנגנון הבטחה בלה בלה בלה,
תתחילו לחיות את החיים האמיתיים - לכו לים.

תעשו כסף, תשקיעו במה שיש לכם, תיהנו מהחיים, בעבודה שלכם,
במשפחה, בילדים, בהורים ובכלל בעצמכם,

הערה:
למה אני כותב את זה, כי שוב בחומוסייה אחרי השחייה בים עלתה
אותה שיחה בעקבות עוד כתבה בעיתון על אחד שהצליח להתגבר על
המחלה וזכה לביקור של ליידי פורטונה אצלו במיטה.
אז נכון, כולנו גיבורים ולכולנו יש חלומות אבל לפני זה, אני
ממליץ בחום, אל תאמינו לסיפורי אגדות, עזבו שטויות, לכו לים.