הפעמון בראשי כבר אינו מצלצל תכופות
ענבלו עומד דומם ונח
המחשבות נעות לאט כמו מכוניות ב"גהה"
בשעת עומס
ואני טרוד במחשבות
עלייך.
מנגינות נשמתי מכתיבות את הקצב
ופסיעותיי על השביל מותירות חותם חול
בדמעה מלוחה, משדר סוג של עצב
מאמין לשקרים של עצמי ויכול.
אחרי כמה שעות, חוזר שוב השקט
והנוף מטורף כנלקח מגלויה
אך משהו חסר בויז'ואל הפואטי
חסרונות טביעותייך יורגש בי לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.