[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורלי אנדרייב
/
שקר מתוק

מבט אחד ימיס את כל כולי,
העיניים נראו כנות וקנית אותי,
דיברת יפה ולא יכולתי לדעת
שכולך שקרים כולל המבט.
שכל גופי ללא הרף שרט,
את נשמתי בחוזקה צבט,
והלכתי שולל, בלי להבין, אחריך
עד שיום אחד נעלמו עקבותייך
ורק הזיכרון המר נותר,
ואינני יכולתי לשנות דבר,
בלילות בכיתי ועלו זיכרונות
שאני ואתה מבלים ימים ולילות,
נשיקות סוערות וכניעה למגע
לאותם סיפורים שלא פסקו לדקה,
ומרוב חושים נהייתי שיכורה,
נכנעתי ללחץ של אהבה מתפרצת,
ולא זיהיתי בך את המפלצת,
הרפו רגשות ניתקו את התחושות,
ונסחפתי אחריך ועפנו גבוה,
גופי וגופך התמזגו ונדמה לי-
כאילו נעלם כל הרוע,
כמו בריקוד סלואו, התמזגו גופותינו
כל כך חושני, סקסי ומי יכול עלינו?
לימדת אותי כל מה שלא העזתי,
הכל קרה מהר במהירות הפרזתי,
הייתי מוכנה לחיות ככה לעד,
הייתי סבורה שבשבילי אתה נועד,
כשאמת התפוצצה הייתי בהלם,
העולם סביבי הפך עבורי לסבל,
כאילו נהייתי אלמנה - באבל,
נעלמו צבעים מחיי - לקחת הכל,
את החשק לצחוק, הפכת למכשול
רק הנקמה בערה בעורקים,
והלב התפוצץ משנאה מבפנים!
חייתי רק למען המטרה
שתבכה, תסבול ותתחנן לסליחה!
גם אחרי שהשגתי לא הצלחתי אותו להרגיע,
הפצעים כאבו והלב לא הסכים יותר להניע...
15.08.2014







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אדם לא יכול
להיות בשני
מקומות בו
זמנית, אלא אם
הוא ציפור

חבר הפרלמנט
האירי, בויל ראש


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/11/15 20:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורלי אנדרייב

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה