בנימין וולמן / סנוורים |
השמש עולה.
אולי בפעם האחרונה
קרניה חודרות לעיני בבוקר
חסר מגן.
העולם מואר מדי
עדיין
הפרחים נאלצים לפתוח
עלי כותרתם,
העצים לא מוצאים מחסה
לעליהם,
שיירים של חיים מנסים
לאתר מקלט.
אולי מתחת לאדמה
ידיהם תאחזנה
באבני בזלת
לוהטות
עד שעת ערב שתרד
לצנן
וליל שירגיע עד
תום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|