|
עתה
השמש עולה.
אולי בפעם האחרונה
קרניה חודרות לעיני בבוקר
חסר מגן.
העולם מואר מדי
עדיין
הפרחים נאלצים לפתוח
עלי כותרתם,
העצים לא מוצאים מחסה
לעליהם,
שיירים של חיים מנסים
לאתר מקלט.
אולי מתחת לאדמה
ידיהם תאחזנה
באבני בזלת
לוהטות
עד שעת ערב שתרד
לצנן
וליל שירגיע עד
תום. |
|
|
תמיד כשהיינו
משחקים בשומרת
ויהודי (בשביל
המשחק המקדים),
שושי היתה
מסתכלת עלי
בבוז, עושה ביד
וגומרת לבד.
חוקי נירנברג
האלה, תמיד
הורסים הכל.
החבר לשעבר של
שושי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.