מביט שוב בעיניך,
רואה בהן דמעה,
חושב על מה עברנו,
על מה שהשתנה.

רואה אותך זוהרת,
יוצאת אל העולם,
את היופי שהכרתי,
מגלים עכשיו כולם.

איך שנינו התרחקנו,
זה כבר לא אותו דבר,
חבקי אותי אשה שלי,
כי בלעדיך אין מחר.

יוצאים אל המרפסת,
הילדים עוד משחקים,
זוכרת שהיינו פעם,
החברים הכי טובים?

איפה את, ומה איתי,
אנחנו שואלים.
את אשתי, אני אומר לך,
מתי הפכנו לזרים?

איך שנינו התרחקנו,
זה כבר לא אותו דבר,
חבקי אותי אשה שלי,
כי בלעדיך אין מחר.

מביט שוב בפניך,
אוי כמה את יפה,
חושב לעצמי שהנה,
אולי כלום לא השתנה...