אני לא סופר. אני פשוט מנסה לסדר את המחשבות שלי.
כי הן רצות לי בראש ולא נותנות לי מנוח. המון סיטואציות,
רעיונות ואפיזודות קטנות שמתחבאות ממני אבל עושות הרבה רעש,
אני מנסה להוציא אותן כדי לעשות לי קצת שקט.
שיהיה קצת יותר רגוע שם מעל הכתפיים. אז אני כותב אותן על פתק
או עמוד או בחול בים ומחכה.
מחכה לשקט שמגיע לי, לרגיעה קלה שתגיע כבר. אבל הן תמיד שם ואם
אני מוציא אחת שאני אוהב אז אחרת מגיעה ישר. כי ככה זה בראש
שלי, המון תרחישים שיקרו או שלא, רגעים כאלה ובדיחות מצחיקות.
ונחמד שם בראש שלי חבל שאת לא יודעת.

כשאני כותב אותן הן קצת מבולגנות כי הן יוצאות לעולם האמיתי.
והעולם האמיתי הוא לא כמו הראש נקי וטהור.  העולם הוא תמהיל של
המון מחשבות, וקשה להן שם לפעמים.
כי הן מכירות רק את הלבד הזה שאצלי בראש. הן לא יודעות להתחבר
עם מחשבות של אחרים.
אז לפעמים הן לא מובנות ולפעמים גם לא אוהבים אותן. אבל
כשמישהו מצליח להבין אותן הוא מבין שהן יפהפיות באמת.

ואני לא אומר את זה בגלל שהן שלי. אבל ככה זה אצלי בראש.

במהלך הטיול שלי אחרי הצבא, חבר  שאל אותי
מה אני עושה כשאני יושב וכותב.
הוא שאל אותי : "מה, אתה כותב סיפורים?"
וזאת הייתה התשובה שלי.