ילדה יפה.
מחפשת מי שיראה אותה. היא מודעת לעצמה היטב.
מעבירה ידה בשערה ונושכת שפתיה קלות.
עיניים כחולות חודרות עמוק. רואה ערום בכל אדם.
תשוקה מודחקת, מבט מוסט.

ילדה נבונה.
מקיפה עצמה מקורות מידע, אויר לנשימה, מים לגרונה היבש, כמהה
לעוד.
חשה פעימותיה של הזולת, ומושיטה ידה לכל דבר שיקחה.
נודדת בדמיונה, מרימה מפרשי ספינתה, לגלות עולמות.
סקרנותה אוחזת בהגה ומביאה אותה למרחקים בלי גבולות.
וכשדי לה היא נסה על נפשה ובורחת לים העמוק,  נזרמת עם רחש
הגלים שנושאים אותה על כתפיהם החזקות.

ילדה אמיצה.
מזמינה לעצמה סכנות שעורבות בחוץ. מזמינה אותי לריקוד המיועד
לשניים.
עוטפת אותי עם גופה ונעה עימי על רחבת הריקודים.
ראיתי את השתקפותי בעינייה וטבעתי אל תוך ריקנות אפלה
ומחניקה.
צלילי המוזיקה נקרעו, גופה התפוגג בזרועותיי והשאיר כוויות קור
דמויות ידיה, שאינן עוד.

ילדה בודדה.
יושבת על סף צוק ומתאבלת על דבר מה. אני מתיישבת לידה, היא
בוהה באופק. שערה נושר ונופל על כתפיה. ידינו נפשות.
אני נושמת אותה לתוכי,  מנסה להכיל את כל כולה ולנצורה.
דמעה נמלטת מעיניינו.
ילדה עם עיניים כחולות מביטה בי כיודעת הכל. מגלה לי חיוך
אחרון ואינה. נופלת אל תוך החשכה.
עובר רגע דק, נשמע קול מהדהד ודומייה.

הכל שקט.
אני כופה את שנתי אך דועכת היא כמו חלום שלא נברא.
מחשבה עוברת ומוחלפת באחרת.
אני מתרוממת מהצוק. מביטה בפעם האחרונה לאופק, ורואה,
ספינה טובעת. הכל בוער.

שתיקה ארוכה.
אני רוקמת אותה בזכרוני,
הילדה, עם העיניים הכחולות כים