ירקן אחד שנהיה איש עשיר
חלף ליד משרד ראש העיר.
היו לו כמה עניינים לסדר
אף אחד מהם לא היה בוער.
ממש במקרה, ראש העיר הביט בחלון
וראה את הירקן צועד לו בגאון.
יצא ראש העיר מדלת המשרד
והזמין פנימה את האדון הנכבד.
יד על כתפו של הירקן הוא הניח
והורה למזכירה מים להרתיח.
ראש העיר הציג בפני האורח
תכניות לעתיד ואת המגמות ניתח
ואף הציע לקרוא רחוב על שם אביו המנוח
אם רק את ארנקו יסכים לפתוח
ולהרים תרומה כספית נכבדת
לטובת קופת העירייה המדולדלת.
הירקן כחכח בגרונו
והודה למארחו
אך תשובה של ממש לא נתן
כי לא ידע בדיוק מה מצב המזומן.

כל אותו הזמן, מחוץ למשרד
מורה קשיש עמד.
הוא לא ניצב שם לבד
אך זה מחייב תיאור נפרד.
שנים הוא מלמד ספרות ומדעים
את כל ילדי העיר הזאטוטים.
מזמן יכול היה לגמלאות לפרוש
אך התלמידים אצלו בראש
להם הוא אוהב להיות לעזר
ולכן הוא ממשיך להתייצב בבית הספר.
למורה יש בית ומשפחה
ורק דבר אחד מטריד המנוחה
וזו המרפסת הפתוחה
שבגללה בחורף, הבית נהיה ברכה.
הגשם רק מתחיל לרדת
והמים חודרים דרך המרפסת.
לכן הגיש הוא בקשה מנומסת
לאישור סגירת מרפסת
מילא טפסים צירף תכנית
שילם אגרה (לפני רבית)
וכל זאת עשה כבר לפני חודשיים
כי רצה למנוע חדירת המים.
הימים חלפו ותשובה אין
ובקרוב צפוי גשם משמים.
לפיכך החליט לפעול מהר
לגשת לעירייה ולברר
עם מזכירה או מנהל
מדוע האישור טרם התקבל.
הלך ברגל כל הדרך
למרות ששנים הוא סובל מכאב בברך.
כשהגיע, התפלא לראות שכל המשרדים ריקים.
תמה המורה, היכן הם כל האנשים?
ואז ראה ריכוז אדיר
של אנשים מול משרד ראש העיר
עומדים היו על קצות האצבעות
כדי להיטיב ולראות
את אותו ירקן עשיר
שהיה נערץ על כל בני העיר.

הירקן עם ראש העיר משוחח
שותה קפה ובעוגייה מקנח
וכשקם מהכורסה ראה מראה קסום
פתח היציאה מהמשרד, חסום.
אנשים שם ניצבו צפופים
ודרשו שהירקן יישא דברים
ישתף אותם בחכמתו
ויספר כיצד עשה את כל הונו.
הירקן, שבנאומים לא הצטיין,
נעמד מול הקהל המתעניין
גרד מעט במצחו
והחל נושא דברו.
סיפר על ארגזי צנונית וסלק
ועל ארגון שאר מני הירק
ממי קונים, מתי מוכרים
ואיך בצד רווח משאירים.
ועוד סיפר איך לבורסה הוא נסחף
ואיך במזל רווחים מכך גרף
נעשה עשיר כקורח
עד כי השופינג עבורו הפך לטורח
ולכן הוא מחפש השקעות כיום
ואולי לעירייה יתרום.
הקהל צהל, הריע
וחלקן ממש הצדיע.
הירקן הניף ידו
ובכך סיים את נאומו.

או אז, המורה העניו
פנה לגברת שעמדה לפניו
"סלחי לי גברת" כך שאל
"מתי תהיה קבלת קהל?"
הגברת לא השיבה
כי את משקפיה היטיבה
כדי לראות במאמץ
את הנדיב הנערץ.
המורה חשב שלא שמעה
ולכן חזר על השאלה.
אז הגברת פה עליו פתחה
ומכל טובה אותו ברכה:
"מה לך זקן טיפש
איך אתה אינך חושש
אותי כך להטריד
ועוד עושה זאת במזיד!
קבלת קהל היום בוטלה
לא בגלל סתם אמתלא
עכשיו יש פה אירוע
נמצא כאן הנדיב הידוע
הוא ולא אחר
ולכן קבלת קהל תתייתר.
לך הביתה מפגר
ותבוא ביום אחר".
המורה החליט שלא להתעקש
ושב הביתה עייף ובעיקר חושש.

עלה השחר, יום חדש
והמורה כבר ניצב נרגש
מול הדלת הסגורה
של בנין העירייה.
מחכה שתיפתח
ואז מספר לתור ייקח.
העובדים החלו להגיע
והמורה את עצמו מרגיע
בעוד זמן קצר
העניין כולו יובהר.
בשעונו שמונה עשרים ותשע
עוד דקה יבוא הישע.

בדיוק בשעה היעודה
הגיעה הגברת הפקידה
עקפה את הקהל
ונכנסה בלי לומר מילה בכלל.
חולפת עוד דקה או שתיים
והנה אשה עם משקפיים
שנדחפת מאחור
הישר אל ראש התור
ובלי טיפת בושה
על הדלת היא נקשה.
"נא לזוז בבקשה,
אני כתבת בשבועון לאישה
ולכל המתעניין
את הפקידה באתי לראיין".
כך היא על הממתינים נבחה
ואת הדלת חיש פתחה.
שוב הדלת נסגרה
ואז יצאה המזכירה
ועל הדלת תלתה את השלט
"אין קבלת קהל היום". "אני מצטערת
היום כולו יוקדש לראיון עיתונאי
וכמובן שזה זמני.
פרסום הוא הדבר הכי חשוב
אז בבקשה ביום אחר לשוב".
כך אמרה היא בלי בושה
וסגרה הדלת בנקישה.

שוב נאלץ המורה לגרור רגליים
ושב לביתו בשעת הצהריים
תשובות הוא לא קיבל
למרות שמאוד השתדל.
לפנות ערב רעמים נשמעו
וכמובן שבלילה מים לסלון זרמו.
המורה שאב המים לתוך פיילה
כך לאורך כל הלילה.
בבוקר כשמזג האוויר נרגע
הוא ניצל ההפוגה
ונכנס למיטתו לישון.
כשנרדם וחלם על שד עם קלשון
שצחק ואמר לו:"איך לא תדע
שאין כבר ערך לספרות ומדע
הנוער לא מתעניין בגידול חסה ומלפפון
כל שמעניין אותו הוא הסמארטפון.
עד שנער יפתח ספר
אתה כבר תהיה עפר ואפר.
העולם השתנה והוא פחות קסום
ומה שחשוב בו זה רק כסף ופרסום.
פילוסופיה, תלמוד ותורת המוסר
שייכים כולם לזמן עבר.
זה המצב ואין מקום לבכי ולצער
אתה זקוק לשינוי חד כתער
כשתתעורר מהשינה תחשוב
על דברי אלה טוב, טוב".
סיים השד לנאום
והמורה התעורר מהחלום.
את דברי השד זכר המורה טוב
והדבר גרם לו להתחיל לחשוב.
עבר יום, עברו יומיים
והמורה קיבל שורת החלטות בינתיים:
"חובה עלי להשתנות
ובזמן שנותר לי, עליי להנות".

וכאן בדיוק קורא יקר
יש מספר אפשרויות, שתבחר.
לגביהן, לא אעמוד אתך על המקח
העיקר שתשנן היטב את הלקח
אז קרא ההמשך ובחר טוב
וזכור את הלקח שבסוף.

אפשרות א':
החורף תם ובא אביב
המורה בחיוך הביט סביב
בתנוך אזנו נצץ עגיל
ועל זרועו קעקוע לא רגיל
חליפה מהוהה בצבע אפור
הוחלפה בג'ינס עם תווית יוקרתית מאחור
המורה גם פינק עצמו בסמארטפון
שם כובע על המדרכת וניגן בסקסופון.
לבית הספר הוא הפסיק להגיע
ובמקום, העדיף בנגינה ברחוב, להשקיע.
הוא החליט לנהוג ככל בריון
ולסגור המרפסת בלי רישיון.
מטבעות מהכובע אסף
ואת המרפסת סגר בחטף.

אפשרות ב':
הבין המורה שאת המצב יש לשנות
והחליט שראש עיר ברצונו להיות.
החל הוא נואם בכל פינת רחוב
וחילק עלונים המהללים את שמו הטוב.
לעזרתו התגייס צוות צעיר ומוכשר
וברחבי העיר החל הוא להיות מוכר.
ראיונות העניק לעיתוני העיר
וכרזות עם דמותו נתלו על כל קיר.
ביום הבחירות נסע לקלפי במונית
ובסופו הסתבר שזכה לתמיכה המונית.
למחרת התייצב מחייך בפתח העירייה
והודה לכל מי שהעניק לו תמיכה.
הוא עלה במדרגות במאמץ זעיר
ולבסוף התיישב בכורסת ראש העיר.
למשרדו החדש הגיעו זרי פרחים
ושיחות טלפון ממברכים.
מיד אחר כך את מתניו הוא שינס
ואת כל עובדי העירייה כינס.
על קורותיו בעירייה בעבר, להם סיפר
ועל חשיבות השירות לאזרח, דיבר.
הוא ציווה להקפיד על כך בעתיד
ולכל מי שיחטא בכך, מהשכר יוריד.
השינוי מיד הורגש
וכל אזרח שלעירייה ניגש
קיבל שירות ללא דופי
והעיר שגשגה ורב בה היופי.

אפשרות ג':
רצון להשתנות הוא דבר מועדף
אך קשה ליישמו כשהבית מוצף.
מהמצב בכללותו המורה התאכזב
וכעבור יום קיבל התקף לב.
הובהל מיד לבית החולים
אך מאחר וסבל מחסר במזומנים
הוא הושאר במסדרון ללא השגחה
ומבלי שאיש יעדכן המשפחה.
וכך בודד החזיר נשמתו לבורא עולם
במחלקה על שם הירקן הנדיב מכולם.

לקחים:
כסף הוא רק אמצעי, כמו שטיח
מרפד את הדרך אך אושר אינו מבטיח.
פרסום הוא דבר ארעי
שלא לומר, ריקני
כי היום שימך בכותרת מרוח
ומחר באותו גיליון יעטפו דג מלוח.
כסף ופרסום הרבה פחות חשובים
מידע וחכמה אנושיים.
אז הבו כבוד לאנשי הדעת והספר
כי הם שעושים עולמנו למקום טוב יותר.
ואחרון, לכל אדם יש להתייחס בכבוד
בין אם הוא עני או עשיר מאוד.