הרכבת דהרה מהר בכיוון הנכון

פסיה כקמטיי שוב החלו נשחקים

בין גופות מיוזעים לבושים בגדי עבודה

חיפשתי מרחב נשימה  קטן



הנוף הפך תעתוע צבעוני חולף

רצף מהיר של תמונות נמחקות

צלילי החיים נגדעו בהבזק

למשמע קול הלמת המסילות



ואני רק רציתי לעצור ולהביט,

ואני רק רציתי לחיות

ואני רק רציתי להדום ולהרגיש

כאחת מבין הבריות



כך נחתו רגליי  פצועות, בין חולות ואבנים

וליבי ההולם עוד בקצב המנועים

בין רכבת מתרחקת  לבין עקבות דמי

מצאתי לרגע חלק מעצמי