ניגמרו החגים והגיע החושך.
גשם יורד בחוץ,
וקור חודר ללב.
הרגליים כבדות,
בסימן התחלה.
והדרך פתאום שוב נראית כלכך קשה.
אוגרת כוחות, מכינה תדריך יציאה.
והדם בגוף מתחיל לזרום לקצב צעידה.
שריר שריר מתחילה להרים את הרגל.
והשמש הנפלאה שמתחבאת מאחורי הענן השחור,
שולחת לי קרן ניסתרת מלאה באור.
והנה כבר מתחיל הצעד הראשון לכיוון ההתחלה החדשה.
וכמובן. שבעזרת מרפי, את הצעד הראשון שלי.
כיוונתי לשלולית רטובה.
מסתובבת.
חוזרת חזרה.
מצטנפת במיטה בתוך הפוך.
ומתחילה לישון עד הקיץ הבא.
שלום דיכאון שלום חושך. העולם השחור הזה הוא לא בשבילי.
ניפגש בקיץ, עוד שנה. כשהאור ישוב להאיר בתוכי.