"אולי כבר תסגור את המחשב המקולל הזה?" נו, מה עכשיו היא
רוצה.
"שנייה אני מסיים פה את הקנייה וכבר בא" השבתי בנימוס מוגזם.
"זה כל מה שאתה עושה בחצי שנה האחרונה. אתה גולש בפורנו?"
"נראה לך? מפגרת אני באיביי, אני קונה פה משהו חזק" אולי היא
כבר תסתום.
הזמנתי באמת משהו חזק, רק 12.80$, זה בעצם מין מכשיר כזה, לא
מכשיר, מין... "תשמע ליאו, תיקח איתך את הזבל כבר אמרתי לך עשר
פעמים, די כמה אפשר אני עושה פה הכל לבד בבית הזה! נמאסת!".
כן זאת חברה שלי, קוראים לה שלי. היא די הייתה של כולם לפני
שהיא הייתה שלי שלי, ויש לה טמפרמנט חם, חריץ לא חינני בשיניים
ותלתלים שנראים קצת כמו פיאה זולה מפורים אבל אנשים עדיין
מסתובבים ברחוב לפעמים כשעוברת מולם כי היא 1.92. זה כיף לצאת
עם מישהי שאני יכול להגיד בוודאות שיש לפחות 3 גברים כל יום
שפוגשים את בת הזוג שלהם בלילה ואומרים לה: "אתה לא מבינה איזה
בחורה ראיתי היום, ע-נ-ק-י-ת!".
"טוב ליאו, אני הולכת לעבודה, תעשה לי טובה גם - תתקשר לבעל
הדירה שישלח מישהו שיסדר את הנזילה בכיור, זה כבר שבוע נוזל"
"אמרתי לך שאני אסדר את זה! וזה לא הכיור נוזל זה הברז!" אמרתי
הפעם העשירית השבוע.
"אז תסדר את הפאקן ברז! היום!" היא צודקת.
"טובבבבב ביי". שלי אוהבת לקרא לי ליאו, למרות שהשם שלי הוא
לאון. האמת שבתעודת זהות אני בכלל לוני אבל שיניתי את השם אחרי
שראיתי את הסרט ליאון ותמיד רציתי להיות כמוהו - רוצח קר רוח
אבל עם לב של זהב, וגם כי כל הילדות קראו לי 'לוני בלוני' ועוד
כל מיני שמות לא מחמיאים ואני ממש רוצה לשכוח מזה. שלי, מצידה,
נהנית לקרוא לי ליאו, כנראה בגלל ליאונרדו דיקפריו, כי זה ממש
עושה לה את זה כשהיא אומרת לאנשים שקוראים לי ליאו, בייחוד אם
אני לא נמצא לידה ולא רואים איך אני באמת נראה, זה הגורם לה
להרגיש כאילו אני כזה חתיך ובלונדיני. אני שונא את ליאונרדו
דיקפריו.
הלכתי לישון שנת צהריים לפני המשמרת שלי בערב בתחנת דלק, אני
אקום קצת לפני ואני אסדר את הכיור. הברז.

-- לידתו של איקס --
תוק תוק תוק.
תוק. תוק.
אה זאת הדלת, יו מה השעה אני חייב לקום אני אאחר למשמרת. הלכתי
לפתוח את הדלת תוך כדי שאני מחזיק את הגב שנשבר לי מהמיטה
המזופתת הזאת, מהלחץ לא הסתכלתי בעינית למרות שאני תמיד מסתכל,
פתחתי ועמדה שם חבילה גדולה. הממ. בדקתי אותה בקפדנות שזה לא
חפץ חשוד, והבנתי שזה מה שהזמנתי מאיביי כנראה, איך לעזאזל זה
הגיע תוך 3 שעות?! גלגלתי את החבילה הביתה וקרעתי לאריזה את
הצורה והוצאתי משם מן כרית גדולה כזאת שנראית כמו ענן, המוצר
שהזמנתי נמצא כנראה בתוך הדבר הזה, מיששתי את הכרית העננית
הזאת שהייתה די רכה ולקח לי דקה להבין שזה בעצם מה שהזמנתי.
איזה גנבים הסינים האלה.. מה אני אעשה עם כרית עננית בגודל של
פוף?! זאת בדיחה? ואיך זה הגיע כל כך מהר??!
אני חייב לרוץ לעבודה ולא סתמתי את הברז, אוף. טוב אולי דבר
אחד טוב יצא מהענן הזה - מייד תלשתי חתיכה כמו ילד שמן שתולש
חתיכה של ממקל שערות סבתא חמים, ועטפתי בחופזה את המקום הנגוע
בברז - זה יחזיק לפחות את הברז ואת הפה של שלי סגור עוד יום
יומיים עד שאקנה גומייה מתאימה.

-- ויפאסנה --
"שלי, את פה?" חזרתי מהמשמרת עייף ומסריח, ואני רואה ששלי שוב
מתעכבת ממש בעבודה, התקשרתי אליה והיא סיננה ואז חזרה אליי.
היא אמרה שהיום הוחלט לסגור את הבר שעתיים מאוחר יותר. שקרנית,
טוב נו, נלך להתקלח.
כשנכנסתי למקלחת העפתי מבט לברז וראיתי שחתיכת הענן ששמתי עליו
זז קצת וקיבל צורה של X על המקום הנוזל אבל באמת לא נזל יותר.
יופי. כשיצאתי מהמקלחת הייתי כזה גמור, אפילו לא אכלתי כלום,
רק רציתי לישון, עברתי ליד הענן, בדקתי שהוא עמיד מספיק וקפצתי
עליו. להפתעתי הוא היה כל כך נוח ומלטף, ממש כמו חזרה ברחם.
נרדמתי מיד עם חיוך קטן. הקנייה של X כבר הייתה שווה את הכסף.
למחרת בבוקר שמתי לב ששלי הנבלה כנראה הייתה בבית ולקחה כמה
דברים ונעלמה שוב. היא השאירה לי פתק על המקרר: "אנחנו צריכים
לדבר", רשמתי על הפתק בחזרה "אי אפשר לדבר עם זין בפה" והוצאתי
חלב לקפה.
היא באמת חסרת תקנה האישה הג'מוסה הזאת, גם משתרללת, וגם
כועסת, רק אם היה לי אנרגיה להתעצבן הייתי מעיף לה סטירה וגומר
איתה בעצמי.
ישבתי לשתות קפה, בוהה באיקס הענן שלי, והוא בוהה בי בחזרה
כאילו אומר: "מה עושים היום?".
התחלתי קצת לשוחח איתו ולתרגל את הסלנג הערסוואתי שלי כי כבר
הייתי קצת עצבני בגלל שלי: "מה אתה מסתכל? רוצה פוסטר?" לא, זה
נשמע חננה קצת.
"מה יש??" נשמע יותר טוב, אמין. אבל איקס מבחינתו רק החזיר לי
מבט תמים.
"אתה לא חושב שהיא חוצפנית? גם בוגדת, גם מכוערת, גם כועסת, די
אני לא יכול איתה יותר! בא לי להרוג אותה כבר, אני יכול להשיג
פי אלף עליה!!" המשכתי לפרוק על איקס הכל, והוא ממש הקשיב וספג
הכל, ולפעמים היה נדמה לי שהוא מהנהן בהסכמה. הרגשתי הרבה יותר
טוב אחרי זה.
את השעות לאחר מכן העברתי בריפוי בעיסוק כשעשיתי צורות מאיקס
לכל מיני דברים מצחיקים, בהתחלה רק מתחתי וכיווצתי אותו בידיים
בצורה רנדומאלית וכשהיה נראה לי שזה דומה למשהו אז המשכתי לעצב
אותו עד שקיבלתי את מה שרציתי, עיצבתי סירת מפרש, מקטרת, אריה,
שעון קיר, ואפילו עדר כבשים סגורים בתוך מרעה. כל אחת מהיצירות
שלי צילמתי וצחקתי לעצמי אח"כ. הרגשתי ממש מסופק בסוף אותו
יום, רגוע כזה, כאילו הייתי בסדנת ויפאסנה בהודו, הייתי צריך
את זה.
בלילה הלכתי לישון עירום עם איקס, ממש כמעט בתוכו, והוא עטף
אותי ברכות ספק של אמא ספק של מאהבת, מה שבטוח - זה הרגיש
אינטימי ומתוק.

-- קורעים את העיר --
את הימים שלאחר מכן העברנו אני ואיקס בבית, לימדתי אותו לשחק
שש-בש, והוא לימד אותי על החיים, ראינו סרטים ביחד, אכלנו,
דיברנו, צחקנו, עשינו מלא סמים ובעיקר היינו ביחד, משמרים כל
רגע. אחרי שהתחלנו להשתעמם בבית, התחלנו לצאת ממנו, הלכנו
לברים בשכונה, ואז מחוצה לה, ואז למסיבות, נהנינו בטירוף, כמו
שאף פעם לא נהנינו ואפילו הלך לנו ממש טוב עם בנות. כל אחת
שעברה לידנו באה לשאול אותי מי החבר הלבנבן והמגניב שלי, ומפה
לשם מצאנו את עצמנו מעבירים לילות כ-ימים, יוצרים זיכרונות
משותפים, עושים צחוקים עם מי שבא לנו, היינו ממש צמד מאושר.
אני זוכר אפילו שפעם אחת נסענו חזרה מהבר עם שתי בנות במושב
האחורי ושוטר עצר אותנו, הייתי כזה בלחץ אני לא יודע איך
המצאתי לשוטר שאיקס הוא הקרמבו הגדול בעולם ואנחנו בדרך למפעל
של עלית להלביש לו את הציפוי והביסקוויט כדי להיכנס לספר
השיאים של גינס, והוא האמין לנו. הרגשתי חי.

-- שחיטת התרנגולת --
בוקר שבת אחד שנינו קמנו קצת גמורים, בהאנג אובר קשה, בלי סמים
ובלי אוכל. איקס לא תרם לאווירה עם האדישות שלו ומפה לשם
התחלנו לריב:
"איקס, אתה יכול גם להגיד מה שאתה חושב לפעמים ולא תמיד להיות
כזה אדיש לכל דבר, למה אני זה שתמיד צריך להוביל את החברות
הזאת על הגב שלי?? ואתה יכול גם לנקות אחריך לפעמים! די כמה
אפשר אני עושה פה הכל לבד בבית הזה! נמאסת!".
לאיקס לא היה כרגיל הרבה מה להגיד, ואני רק התעצבנתי יותר
ויותר, המצב החמיר, והרעב גאה. צבטתי את איקס ונשארה לי פלומה
עננית ביד, הכנסתי אותה לפה, והיא הייתה די טעימה, כמו עוגת
תפוזים בחושה שרק יצאה מהתנור, תלשתי עוד פלומה ועוד אחת, כמו
מורט נוצות לתרנגול המיועד לשחיטה, ובלסתי במרץ, לא חשבתי מה
אני עושה, וכל מה שהיה לי הראש זו האדישות הזאת שלו, והייאוש
שלא נצא מהמצב הזה לעולם.
אחרי מספר דקות לא רב, היה אפשר לחפון את איקס בשתי ידיים.
מהפוף הפלומתי הקרמי שקיבלתי אותו נשאר רק כמות לא גדולה יותר
משל מקל עם שערות סבתא מדוכן בלונה פארק. הייתי אובד עצות,
בצעד נואש קשרתי את איקס בחגורה וירדתי איתו למטה לחפש מושיע,
לא ידעתי בדיוק מה, אבל המצב רק החמיר, אנשים בהו בנו, חשבו
שאני מוליך איזה כלב פומרנץ ננסי לבן, והשיער של איקס רק המשיך
לנשור עוד ועוד ברוח ככל שהלכנו, כמו עלי כותרת של פרח שניתקו
ממנו, ידעתי שזה הסוף, אבל לא רציתי להראות לאיקס שאני בוכה,
רק הלכתי מהר כאילו אני יודע לאן אני הולך.
אחרי שעה של הליכות במעגלים נשארתי עם חגורה ישנה ביד וחור
גדול בלב.
אז נזכרתי בתיקון שעשיתי לברז באמבטיה שם אני יכול למצוא חתיכה
קטנה של איקס ואולי בכל זאת לעשות איתו משהו, רצתי הביתה,
נכנסתי לחדר האמבטיה ושם נשארתי.