״אחת, שתיים, שלוש, ארבע"
מתחיל נכדי לספור,
ראו רק הוסט המבט,
וכבר התחלף עוד דור.
"חמש, שש, שבע, שמונה",
ממשיך הוא להגות,
ואני מנסה להסתיר בכל כוחי,
את עיניי שהתמלאו דמעות.
״כמה זה שש כפול תשע?״
שואל הקטין,
ואני כמו מבחירה,
רוצה לא להבין.
נכדי מניח את עפרונו, כואבת היד,
כתב כבר יותר מידי,
וגם לי פתאום מתחילה צריבה,
באחת משתי ידיי.
נכדי מביט ופולט צחוק קליל,
ושואל ״סבא מה קרה?
מה, כל כך מהר כבר שכחת
איך מכפילים ספרה בספרה?״
ואני שלא שכחתי,
מסתכל במבט אפל,
בצער רב אומר,
"יש מספרים שלעולם לא יחזרו ללוח הכפל.״