בכי, אהובתי מעל קברי.
בכי והשקי את האדמה החמה שמכסה את גופי
השקי אותם בדמעות שיחלחלו ביו גרגירי החצץ ויגעו בי
בכי והשמיעי יללות של כאב אולי יגיעו אל משמעי ויעירו אותי
ממשכבי
יהדהדו ביו לוחות העץ שמקיפות אותי

בכי
בכי וקראי לי בשמי
בכי וזכרי. זכרי אותי, את מבט עיני את ריח גופי
את מגע ידי, את קולי, את אהבתי
זכרי את ליטוף ידי, את תווי פני, את שמחתי ואת רגעי עצבי

בכי
בכי את אבדני.
בכי את רגעי הקסם, את הרגש, את השמחה, את העולם שכבה.
תעצמי את עינך ודמייני. דמייני אותי בין זרועותייך, שפתי
נוגעות בשפתייך
דמייני את חום חיקי, את ליטוף ידי. דמייני.
דמייני ראשך מונח על כתפי. דמייני שכף ידך עוטפת את כף ידי,
דמייני.
דמייני את שירי האהבה מתנגנים מתוך קולי.

דמייני.
קומי אהובתי, קומי ולכי.
קומי ושכחי את זה שאהב אותך ,קומי ולכי
לכי אל האופק תצעדי, ואל תביטי לאחור אותי את לא תראי.
תנגבי את דמעותייך, תמחקי אותי מזיכרונך ושברי את המצבה מעל
קברי
ובזה המקום, אל תדרכי, לכי, לכי אליו אהובתי לכי.

לכי לזה שגנב את שמחתי. לכי, לכי לזה ששבר את לבי, שגנב אותך
מתוך זרועותיי.
שנטע סכין של קנאה בתוך לבי.

לכי אהובתי לכי
לכי ואל תביטי לאחור לכי. ותמיד תדעי בשבילך אני ויתרתי על
נשמתי...
והוא בשבילך יוותר על מי?
לכי אהובתי לכי.