איש הערפל.
איש הקצף שנישאר אחרי הגל.
שהשאיר את הטעם הטוב של הים.
יחד עם טעם מלח מר.
אז מה אתה ערפל?
האם אתה אדם שייכנס לספרי ההיסטוריה הגנוזים שלי?
האם אתה העשן הלבן שנשאר אחרי מטוס שעובר?
או העלים הבודדים שנשארים על העץ בשלכת ?
או אולי הדבש בארון שנישאר אחרי ראש השנה?
אולי אתה הטעם המוזר הזה שנישאר אחרי מסטיק שלועסים ללא תקנה?
או אולי אתה פס וורוד בשמיים. רגע לפני שכבר אין יותר שמש?
אולי אתה זיכרון מתוק. או שמא דמיון?
אני מסתכלת אחורה ורואה רק ערפל של יום ראשון.
לקחת כל כך הרבה ממני. שהאוויר שנישאר מספיק רק כדי להשאיר
אותי מחוץ לערפל.
ואולי אתה בעצם. מציאות שהיא דמיון.
או דמיון שהוא מציאות.
האם היית. והאם אתה עודך עדיין?
ואיפה אני.