הבוקר עולה, כשהיא שוב לוחשת
כמו גשם דוקר, ברחוב היא שוטפת
היא שוב כמו זרה, והיא נעלמת
כולם מחפשים, אבל היא מסתתרת
והיא לביתה לא תיקח את כולנו
ואל תוך הלב לא תכניס שוב אותנו
הבוקר עולה, כשהיא מחייכת
פוחדת לשבור, כשפתאום מתרגשת
בין הסלעים היא סוערת כמו מים
ובחיים, היא שקטה בינתיים
והיא זיכרון, של תקופה מתרוקנת
היא שקר קטן במלחמה משתוללת
אחרי חורפים בהם לא חלמתי
ניסיתי לרוץ, ושוב בה פגשתי
בלילה כשקר, היא כמו הירח
והיא לבנה, היא צבע וריח
אני נכנע עכשיו, וכל עוד לא נפצעתי
את פנייה אחפש, עד אדע שכבר הגעתי
אחרי חורפים שבהם לא חלמתי
נשמתי אותה ושוב התעוררתי |
