במערות פני, נחבאתי אל הכלים.
שוב פעם נחבא אל הכלים.
ואיני נאור,
ונאור איני.
סתם עוד סוס יאור,
שתופס המון מקום,
ומסוכן לבני אדם.

למערות ראשי, ברחתי.
לא ברחתי, הפלגתי.
והייתי לסלמון,
שוחה נגד הזרם וניצוד,
כך צריך להיות.
ומי אמר שכך צריך להיות?
ניצוד,
טרף קל,
מותקף, הולך ונכחד,
מוקף דובי אדם.

במערה סלעית, ישבתי
על סלע נוקשה,
מרוצה שגבי כבר אינו כל כך.
בוהה באור שבקצה,
תוהה,
האם תמיד ישנו אור בקצה?
בקצה נקיק, הנופל לתהום,
לעד ישרור חושך,
כאשר מביטים מטה.