השקט הזה
שותק בי הלילה
קורע את כל
עטיפות הצלופן

שקעתי למטה
טיפסתי למעלה
ברחתי מזה העולם

אותו המבט
דורש ותובע
רדף את נפשי
וחזר בחלום

צחקתי ביום
ומתתי בלילה
מעולם
לא אמרנו שלום

חיוך מבוייש
כבוי על שפתיים
גאות מציפה בגרון

את זו הדממה
סיפרו העיניים
נותר לנו רק זכרון

שיבה בשיער
לאות הידיים
כותבות
בלי לחתום בנשיקה

זה תג המחיר
צורב שבעתיים
מחירה הארור
של שתיקה

חלקתי איתך
פעימות
נשימה
לימים
כבר הפכתי נואשת

בנינו חיים
בנינו חומה
וכמו אז
עוד מצר לי
השקט.