אורית דרורי / מופע הלבנה |
להראות אותותיה.
סימן מבהיק נצנץ ממעל,
וסביבותיו שחורים כעטלף,
בלי דרך ובלי שעל.
אני פוסעת בתוך העשב הגבוה,
מקשיבה לשקט המזדחל,
ונהנית מאותו נצנוץ כסוף
של לבנה צחורה
שמראה את האינסוף.
הרוח מבדרת את שערי,
ומלטפת את פניי
בחוטי כסף
דקיקים כמו מחטים
ומרגישה את לבי פועם
והשערים מולי נפתחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|