[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דא מילר
/
מחתרת השינה

"אתה עצור!" צעק השוטר בקול תקיף יתר על המידה לעברו. הלב הלם
בפראות, המוח חד וממוקד אבל יחד עם זאת עוד אפוף משהו, החשיבה
איטית ומעל הכול מרחפת ההרגשה כאילו הכול עומד לקרוס. זה מה
שקורה שמשלבים את אלמנט ההפתעה יחד עם יקיצה לא טבעית בעליל
משינה ארעית מדי.
הוא לא זכר הרבה. הרחוב היה די שומם באותה שעה מאוחרת של
הלילה. החנויות כבר נסגרו מזמן, הזוגות הצעירים שהוציאו את
ילדיהם וכלביהם לטיול לילה מאוחר כבר נסוגו, ואפילו הבליינים
שהפקירו את זמנם בפאבים העמוסים כבר החלו אט- אט להיעלם. כעת,
זה היה רק הוא והשקט. הוא הבחין פתאום בזוג זקנים ישובים על
אחד הספסלים הנושקים לגן. יתר הספסלים היו ריקים.
'כמה מוזר לראות זוג זקנים ישובים על ספסל בשעה כזאת.' חשב
לעצמו בעודו מתיישב אף הוא על אחד הספסלים הריקים.
תחושה עזה של עייפות אדירה השתלטה עליו. עייפות של חיים שלמים
חסרי שינה, בה יום מתחבר ללילה מתחבר ליום שנהפכים יחד לעיסה
מעוותת וחסרת צורה, אירוע רודף אירוע ללא שום הפסקה, כאילו
מדובר בספר הכתוב ללא פרקים, ללא פסקאות, ללא רווח בין המילים,
ספר של חוסר משמעות. הוא לא זכר איך זה קרה, הוא רק זכר עצמו
נסחף אל גלים עצומים של שינה מבורכת, חסרת דאגות, עוטפת, חמימה
ומזמינה כאם רחבת ידיים.
הוא ניסה להצטדק כי מדובר בפעם הראשונה והאחרונה שלו, מעידה
תמימה, הוא לא מפיץ את משנתו ברבים, לא משדל אחרים לדבר, לא
מכור, אזרח נורמטיבי התורם לחברה ומשלם את מִסָּיו בזמן, אך
דבר לא הועיל לו. הוא הובל אזוק אל תחנת המשטרה הקרובה.
"מצטער על השעה המאוחרת, אך מצאנו את אחיך ישן בקינג ג'ורג'
בכניסה לגן מאיר." נשמע קול רשמי מבעד לאפרכסת הטלפון. "הוא
נמצא כעת בתחנת המשטרה בדיזינגוף." אמר שוב הקול, והשיחה
נותקה.
'רק זה היה חסר לי עכשיו'. חשב אריק לעצמו. אחיו היה
'טרַאבֶּל- מֵייקר' כבר הרבה שנים, החל מבעיות בבתי הספר,
נשירה מהצבא, עבודות מזדמנות מתחלפות בקצב מהיר, וחוסר הצלחה
עם בנות המין השני, כל אלו כמובן עלו בקנה אחד עם החוק, אך גם
בתחום זה הוא לא היה זך ונקי, אך עד עתה לפחות דאג שלא להיתפס.

אריק, לעומתו, היה בחור מוצלח. כזו שכל אימא הייתה חותמת עליו.
תלמיד מצטיין, בגרות מלאה, קצין בצבא, תואר באוניברסיטה
מבוקשת, עבודה במשרד פרסום מהחשובים בארץ, שוכר דירה לבדו
ברחוב אחד העם. עם זאת, גם הוא עמד כעת בצומת דרכים.
הוא נכנס למקלחת פעם נוספת, רוקן פחית של משקה אנרגיה לא-
טבעי- בעליל, ויצא לדרכו לעבר תחנת המשטרה, ולא בפעם האחרונה.
הבוקר הפציע לאט, ואיתו שיגעון- הבוקר, המולת המוני אדם אחרי
כמה כוסות קפאין מרוכז או ממריצים כאלה ואחרים, ממתינים
לאוטובוסים מחוסרי נהגים, רכבות ממוחשבות או מדוושים באופניהם,
דבר הגורם לאינספור תאונות קטנות.  
מקום העבודה של אריק היה במרחק כמה דקות הליכה מדירתו רבת
החדרים. יום העבודה היה מלחיץ כדבר שבשגרה, עבודה מהשעות
המוקדמות של הבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה, בקבוקים על
בקבוקים של קפאין מרוכז, מר, חום, מלווה בכפיות גדושות של סוכר
לבן, כמה וכמה חברות מוצרים לטובתם יש לעבוד על פרסום במקביל,
יחד עם הפחד המרחף תמיד של פיטורים מוקדמים, אך עתה היה מלחיץ
שבעתיים. יחד עם הפסדי ענק של מיליונים במחזור המכירה האחרון
ללקוחות קיימים, שהובילו לביטולי חוזים, דבר שכמובן גרם
לצונאמי של פיטורים, אריק שימש כראש צוות שעבד כעת על סימולציה
לפרסומת חוצת שווקים שיכולה להעניק לחברה את החוזה השמן ביותר
שהיה לה מעולם, עם חברת  Eternal youth הדנית, מה שכמובן היה
יכול לסייע מעט לחברה שלו בזמנים קשים שכאלה.
זו הסיבה שהדבר האחרון שהיה צריך זה את המקרה המצער של אחיו
מליל אמש. המוצר החדש של חברת Eternal youth, חברה המתמחה
במוצרי טיפוח וריפוי העור הבינלאומית, שעמדה לעשות את כניסתה
המרשימה לארץ, היה קרם פנים מתקדם במיוחד המבטיח ריפוי של קמטי
הפנים הנוצרים מחוסר בשינה. החברה, שהפסידה לאחרונה סכומי עתק
בעקבות שינוי החקיקה בנוגע לשינה במספר מדינות בארצות הברית,
יחד עם מדינות נוספות באירופה בהם נושא השינה מעולם לא שונה,
בהן לא היה לה שוק, רצתה מאד להצליח בישראל, והדבר התבטא
בסכומים גדולים מאד של כסף. במטרה להבטיח את הצלחת מוצר הדגל
החדש, שהיה הראשון להיכנס בארץ, פנתה החברה למספר משרדים
גדולים בגוש דן, לביצוע מסע פרסום נרחב. לצערו של אריק,
הפרזנטציה שאמורה הייתה לשכנע את נציגי החברה השוהים במלון
יוקרה בחוף בתל אביב לבחור דווקא בהם, נקבעה למחר בשעות
הבוקר.
פחית נוספת של קפאין התרוקנה. סשנים אינסופיים של ועידות עם
חברי הצוות. פגישה עם אחראית התקציב. עוד פחית של קפאין.
טאצ'ים אחרונים במצגת. בחירת הצבע של הפונטים. פגישה אחרונה עם
האנימטורים. ארוחת צהרים מאוחרת. עוד סבב עם חברי הצוות. שיחת
ועידה עם חברה סינית לאיטום חורים בקיר לחידוש החוזה. פגישות
על חוזים פוטנציאליים. עוד טאצ'ים אחרונים במצגת.
זה היה אחד הדברים בחוסר שינה. אירועי היום והלילה מתערבבים
למעין עיסה עכורה חסרת טעם, ריח וצורה, מריצה אותך על אוטומטי,
מותירה למוח לעשות את שלו מתוך הזיכרון בלי להפעיל אותו על
פעילות מלאה. אבל כיום, בטכנולוגיה הנוכחית, מי צריך לישון?
שינה זה לעצלנים, בטלנים, פרזיטים החיים על חשבון החברה. שינה
זה דבר מסוכן, כך ידעו הכול. עלולים למות ממנה, להתמכר, להישאר
במצב זה שנים.
כשאריק עזב את משרדו בקומה השמינית של המבנה רב הקומות בו עבד
זו כבר הייתה שעת לילה מאוחרת. כולם נעלמו, אפילו המנקים. רק
שומר לילה קורא עיתון נפרד ממנו לשלום. במשרד הוא הראה חזות של
בוס קשוח אך חברי, אחד כזה ששולט על המצב, אך את האמת הוא לא
רצה לחשוף. הוא היה מבועת.
הוא החליט כי לא יחזור הלילה לדירה. הוא הרגיש מתוח מדי בשביל
זה. במקום זאת העדיף לסיים את הלילה באחד הברים באזור דירתו
השכורה.
"בירה בבקשה." ביקש אריק מהברמן. בירה קרה בבקבוק זכוכית, כוס
זכוכית גבוהה ותחתית לכוסות הונחו למולו. הוא פתח את הבקבוק
במהירות ולגם ממנו ארוכות. הוא פחד להודות בכך, אבל היה כל כך
עייף. הבר היה כמעט ריק בשעה הזו של הלילה. מעט גברים המבוגרים
בכמה שנים מאריק, כלומר בסוף חייהם, בהו בכוסות הוויסקי
הנמוכות שלהם. כמה נשים בגילו הסתודדו זו עם זו בצד הרחוק של
הבר. מלבד זאת, הבר היה ריק לגמרי. ריק, מלבד אישה אחת נמוכת
קומה, צעירה בכמה שנים ממנו, שערה אסוף בצמות קלועות, חולצתה
רחבה ומכנסיה צמודים. הוא הכיר אותה. הוא ראה אותה כמה פעמים
במקום עבודתו, אי שם בקומות הנמוכים. הוא לא ידעה באיזו חטיבה
הייתה או באיזו מחלקה, אך ידע כי היא עובדת שם. היא הביטה בו
במבט מרשים לשנייה אחת והסירה ממנו את מבטה. היא הייתה יפה
ומושכת, אך דבר אחד משך את תשומת ליבו במיוחד. לא היו לה
קמטים.
הוא התקדם לעברה כבמטה קסם. הוא לא ידע מה הוא עושה או מדוע,
רק הרגיש כי כעת עליו להיות לידה. "היי... אני אריק. אני עובד
איתך." הציג את עצמו והושיט לה את ידו, אך זו רק התעלמה ממנה.
היא שתתה בירה מהחבית בכוס גדולה חצי ריקה, משחקת באדישות
בצמות ראשה.
"עזוב אותך מהשטויות. אני יודעת למה אתה כאן. אני יודעת מה אתה
רוצה." היא ענתה לו בקול אדיש ומשועמם. אריק נראה נבוך. הוא לא
הרבה להתחיל עם נשים, בדרך כלל חבר או חברה לעבודה סידרו לו
דייטים שהפכו לקשרים שהסתיימו בפחי נפש. הוא ודאי לא היה רגיל
כשבחורה יוזמת בעזות שכזו, אבל החליט לזרום עם זה. מחר, אחרי
הפרזנטציה, ייקח חצי יום חופש.
"מה אני רוצה?" חייך אריק ושאל את המובן מאליו.
"בוא איתי לדירה." אמרה האישה. אריק לא אהב את הדרך הזאת. הוא
לא היה מתחסד או שמרן, אבל זה היה נראה לו זול מדי. הוא לא
הכיר אותה, לא ידע אפילו את שמה, אך משהו בה הפנט אותו. אולי
היו אלה עיניה החומות הגדולות, אולי עורה השזוף, אולי צורתה
הנאה, או אולי דווקא החוצפה, החופשיות והאומץ בו דיברה אליו,
דבר שכלל לא היה רגיל אליו. הם קמו במהירות, השאירו טיפ לברמן
ויצאו מן הבר.
הם הגיעו לביתה במהירות. ביתה היה דירת סטודיו בקומה השלישית
של בניין ברחוב לילינבלום. הוא היה עם נשים רבות כאלה בשנים
האחרונות, אך לא בפגישה הראשונה שלא נאמר בה דבר. היא פתחה את
הדלת בשקט והכניסה אותו פנימה, אך הותירה את האור כבוי.
"אני יודעת מה אתה רוצה." היא חזרה שוב על מילותיה בבר לאחר
התנשפויות מן הריצה וצחקוקים הדדיים.
"מה אני רוצה?" הוא חזר שוב על מילותיו האחרונות בבר.  
"לישון." היא ענתה לו.
אריק הביט עליה בזעזוע. החיוך נמחק מפניו. האם היא באמת הציע
לו כרגע לישון?? מעולם לא הציעו לו דבר מה מגונה כל כך.
"אל תתחסד. אני יודעת שאתה רוצה את זה. אתה יודע שאתה רוצה את
זה. עכשיו תישאר איתי ואארגן את זה." אמרה לו האישה שכמעט ולא
הכיר. היא הוציאה מכיסה את הטלפון הנייד והדליקה אותו, מה שגרם
לאלומת אור ממוקדת לצאת ממנו. היא כיוונה אותו אל הרצפה. הבית
היה פשוט למראה. מטבח, סלון וחדר שירותים. אך הדבר המקומם
והמפתיע ביותר היה במרכז הסלון. מזרן. הוא הרגיש לפתע צונאמי
אדיר של שינה סוחף אותו, והוא נאבק לעמוד מולו.
"לא. אני לא רוצה בכך. יש לי יום חשוב מאד מחר בבוקר. אני צריך
להיות במיטבי. אסור לי להתפרפר ככה. אני חייב ללכת." אמר
לאישה, אך נותר במקומו. הוא דיבר אמת, אך שיקר. לא היה דבר
שרצה כעת יותר מאשר להיכנע לעייפות ולישון.
"לא נכון. אתה רוצה בכך. אחרת היית עוזב כבר." אמרה לו האישה,
והוא הבין שהיא צודקת. הוא לא יצא מהדירה, במקום זאת רגליו
הביאו אותו אל המזרון. חבלי השינה תפסו אותו והוא נשאב פנימה,
אל תוך מערבולת אדירה של שינה מבורכת שהכילה את כל ישותו.
"אריק, אריק, התעורר!" שמע אריק קולות עמומים, כאילו מתוך
השינה. הכול נע פתאום בהילוך איטי. הוא לא הכיר חוויה שכזו.
העולם לבש באיטיות צבעים ואלמנטים מטושטשים החלו לקבל צורה. זו
הייתה האישה שפגש שעות קודם לכן בבר. היא הייתה לבושה כעת
בבגדי עבודה, חולצה לבנה מכופתרת ומכנסיים שחורות צמודות, כפי
שראה אותה בעבודה. הוא חשש לרגע, אך עדיין היה חושך בחוץ.
הוא הרגיש כל כך נינוח פתאום, הוא לא הכיר את ההרגשה הזאת, אך
אהב אותה. למרות שיותר מכל רצה לחזור לישון. חבלי השינה לא
עזבו אותו. "מה קרה?" שאל, מנומנם.
"אי אפשר לישון זמן רב כל כך, אנחנו חייבים לעבור למקום מוגן
יותר." אמרה, והובילה אותו במורד המדרגות אל עבר הרחוב. הם
התקדמו במהירות, אך אריק רק ראה את העולם מבעד למסך של ערפול.
הכול היה איטי יותר, מטושטש יותר, נינוח יותר. אין סיבה למהר,
אין לחץ.
הזריחה לא הייתה רחוקה, והרחובות היו ריקים. הוא היה ברחובות
הללו, שהובילו ליפו מאות פעמים, אך כעת הם נראו לו כה שונה. הם
נכנסו לבית ישן לא רחוק מהים. מקומת המרתף עלו רעשים. הם ירדו
מטה במדרגות אל המרתף הממוגן, שם, מעבר לדלת ממוגנת ישבו לאור
נרות כמה גברים ונשים בבגדי כותנה נוחים למראה במעגל. סמוך
לקיר ישב אדם גבוה, רזה, בעל שיער ארוך וגולש. הוא היה צעיר
ממנו בכמה שנים, גמיש ובכושר טוב. אך דבר אחד משך את תשומת
ליבו של אריק יותר מכל. לא היו לו קמטים.
"להפך. השינה גורמת לנו להיות חדים יותר, מרוכזים יותר, במשך
היום. היא מאפשרת לנו אורח חיים רגוע יותר, נינוח יותר, בו אנו
יכולים לשלוט על סדר היום שלנו, ולאפשר לגוף ולנפש שלנו מנוחה
אמתית. השינה אינה מזיקה לנו אלא להפך, חיונית לנו. בעזרתה
הגוף שלנו גדל, מתחזק ושומר על חיוניותו. השינה אינה ממכרת
כיון שהיא טבעית לנו, ואנו זקוקים לה לשרידות, בדיוק כמו
החיות, ושום מוצר כימי או הטענה מלאכותית לא תשנה את זה." אמר
המנחה והביט על הקבוצה בחיוך.
אריק התיישב לצד האישה והחזיק את ידה. הוא הביט אל מרכז המעגל.
מיטות! מיטות אמתיות, עבות, רכות, מכוסות בשמיכה וכריות פוך.
מיטות אלו נחשבו בלתי חוקיות בכל כך הרבה מדינות בעולם, שאריק
התפלא כיצד הם הצליחו להבריח מיטות אלו, אך זה לא היה משנה לו
כעת. הוא רק רצה להניח את ראשו על הכרית העדינה ולחזור אל
העולם שכולו טוב.
הוא לא יעשה את הפרזנטציה מחר, או בשום יום אחר. קרם הפנים הוא
שקר. חברות הטיפוח עושות את הונם על ידי כך שהם מתחזקות שקר.
הן משלמות מיליונים ללוביסטים על מנת שישמרו את החוק על כנו.
חברי פרלמנט בארץ ובעולם שהעזו להביע את דעתם לשינוי החוק
אוימו עד כדי סכנת חיים של ממש. רק כל עוד החוק קיים, מוצריהם
משווקים במאות מיליונים כל מחזור מכירה. הוא לא ישתף פעולה עם
תעשיית השקר, השוחד והאלימות הזו.
חברי הקבוצה כיבו את הנרות והתמקמו כל אחד במיטה אחרת. זוגות
ישנו באותה מיטה. אריק ישן עם האישה שלא ידע את שמה.
אורות ראשונים העירו אותו. הנותרים עוד היו בשינה עמוקה. הוא
הביט באישה שלא ידע את שמה, מתנשמת ומתנשפת באיטיות, חזה עולה
ויורד, עולה ויורד. מוחו היה מעורפל אמנם, אך חד מספיק על מנת
לחשוב בבהירות. הוא יעשה את הפרזנטציה. לא צריך להגזים. הוא
ביצע פשע פעמיים, זה לא הופך אותו לאקטיביסט. נכון, הוא נהנה
מהשינה, הוא הבין כי מה שידע על השינה היה טעות, שקר. אולי הוא
גם יישן בעתיד, מי יודע. זו לא הייתה סיבה להשליך את כל מי
שהיה, כל מה שבנה, כל עתידו לפח. זו לא הייתה סיבה לשבת מאחורי
סורג ובריח. הוא ישחק אותה בפרזנטציה, ייקח כמה ימים חופש...
למה לא, נופש, יטוס לאיזה אי טרופי מבודד, ויחזור כמו חדש,
ישכח שכל הדברים האלו אי פעם קרו לו, ישכח מהאישה השוכבת
לצידו...
"אתם עצורים, כולכם!" צעקו שוטרים חמושים בקול תקיף יתר על
המידה לעברם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היא נשפה עלי את
עשן סיגריות
הטיים שלה ושאלה
מה את
עושה?בהיתי בה
כמו בחייזר מה
זאת אומרת
מה?גולשת בבמה
חדשה כמובן דההה


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/11/15 13:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דא מילר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה