באתי אלייך, לשמוע לחישות חנוקות בין סדקייך,
לדרוך על מדרכת אבנייך, כמו לחפש תשובות ביניהן.
ראיתי פנים חתומות של זקן קשור אל כלב ברצועה,
פנים צוהלות של נערה קצוצת שיער, או מה שנותר.
חומתך הביטה בי מבעד לשלל צבעים וכיתובים -
מדברת היסטוריה של ימים אחרים, חשוכים, אפלים.
הרכבות יוצאות בזמן מרציפייך, לומר ''כלום לא השתנה''
רק אנחנו, בני שבט יהודה, ישראל גם, ראינו את האמת.
מה שהיה, חי בנו עד יום אחרון. מה שהיה, לא מת.
באתי אלייך, ברלין, לשמוע ולראות. סיפורייך לדורות.