הַבִּיטִי, הַבִּיטִי אֶל הַמִּלִּים.
לֹא תּוּכְלִי לְזַהוֹתָן,
הֵן הַמִּלִּים שֶׁטֶּרֶם אָמַר לָךְ לִבִּי.
הַבִּיטִי בָּהֶן,
הַבִּיטִי כֵּיצַד הֵן נִדְחָפוֹת אֶל הַשּׁוּרוֹת,
וְלֹא מַרְפּוֹת,
וְלֹא מַרְפּוֹת,
וְלֹא מַרְפּוֹת...

רְאִי, רְאִי אֶת הַמִּלִּים.
רְאִי אוֹתָן
עוֹמְדוֹת שְׁבוּרוֹת,
קְרוּעוֹת עֵינַיִם.
רְאִי אֵיךְ הֵן עוֹמְדוֹת מְבֻיָּשׁוֹת,
כְּמוֹדוֹת:
כָּשַׁלְנוּ

לְלֹא הוֹעִיל אוֹסִיף מִלָּה,
לְלֹא הוֹעִיל אַחְסִיר
וְאַת בְּלֹא הַנֵּד עַפְעַף,
תַּחְסִירִי פְּעִימוֹת לִבִּי.

שִׁמְעִי, שִׁמְעִי בִּכְיִי הָאִלֵּם.
שִׁמְעִי כְּאֵבִי, כְּאֵבִי עַל הַמִּלִּים אֲשֶׁר
כָּשְׁלּוֹ.
בָּיוֹם בּוֹ הַמִּלִּים כָּשְׁלּוֹ, מוּטָב אֶהְיֶה אִלֵּם.
בָּיוֹם בּוֹ הַמִּלִּים כָּשְׁלּוֹ, יִוַּתְּרוּ רַק
הַדְּמָעוֹת.

הַקְשִׁיבִי, הַקְשִׁיבִי לְאַהֲבָתִי.
מֵיטָב מִילוֹתַי נִקְּדוּ לָךְ הַלְמוּת לִבִּי,
אַךְ הֵן כָּשְׁלוּ,
כָּשְׁלוּ לָשִׁיר אַהֲבָתִי.

לְלֹא הוֹעִיל אוֹסִיף
מִלָּה