|
הם מוחקים מלים
בתקווה שניצוץ המהפכה
יעלם.
הם חוסמים לוחמים
כדי שקול המאבק
יאלם.
ילכו נא אל בית המטבחיים
ויביטו בעיני הנידונים למות
עד שחרב המרצחים
תנתק פתיל חייהם.
גם אז, ברגעי אפלה ועופל
קולם ישתיק-
בתדמיתנו פגעתם, לא יסולח
לכם לעולם ועד!
במקום שמילים נמחקות
נמחקים חיים
כטרבלינקה של עבר
והווה.
ואושוויץ מתחיל בעוברנו
ליד בית מטבחיים
ובמחשבתנו-
הם רק חיות. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.