בילדותי היה (ועדיין קיים!) עץ משונה, שבגלל שהוא משונה נתנו
לו שם יפה וחמוד "עץ השקמה".
אני וילדי הגן שהיו איתי היינו נוהגים לטפס עליו, להתגלגל על
ענפיו הייחודיים ואז ללכת למגרש בטון סמוך במעלה הגבעה (שמזמן
איננו) לשחק כדורגל כמו כל ילד קטן שאהב לאסוף קלפים של שחקני
העבר וחלם להיות אחד מהם.
רוב ילדי הגן אינם בחיים, משום שהחלום של להיות שחקן כדורגל
מהולל נדחק הצידה ורובם פנו לפשיעה מהסוג הקטלני. איני מאשים
אותם בבחירתם, לא הייתה להם ברירה אחרת בשל שכונות המצוקה
הסובבות את "עץ השקמה". מי ייתן וינוחו על משכבם בשלום... הם
לא נולדו פושעים, הם נולדו ילדים חמודים ועם חלומות תמימים.
לעתים באישון לילה אני רואה את פניהם עם עיניים זוהרות, פנים
מחייכות וצחוק עד לב שמיים.

בוקר אחד... ילדי הגן ואני ביום שיגרתי שטוף שמש, טיפסנו על
העץ כהרגלנו.
ילדי הגן ירדו מהעץ כדי לשחק כדורגל ואני...
לא כל כך התעניינתי בכדורגל ומעולם לא חלמתי להיות שחקן, חלמתי
להיות "אינדיאנה ג'ונס" שהיה מוקרן בשחור לבן בקולנוע, ולא
ראיתי את הסרט כי לא הייתה אפשרות כזו עבורי אבל קניתי פוסטר
שנתקלתי בו באופן אקראי.
עדיין על העץ, ראיתי ענף עבה וחלול.
כדי להיכנס לתוך הענף החלול צריך להיות בממדים של ילד, יחסית
קטן בגודלו כילד.
נכנסתי לתוך הענף ולפתע נשמע קול מחריש אוזניים.
"אני אום - כאלד מי המעז להפריע את מנוחתי?"
יצאתי מהר מהענף והתחלתי לבכות בכי תמרורים. כמובן שהגננת
ליטפה אותי ואמרה לי שלא קרה שום דבר ואחרי הלטיפה באה "המכה"
שאמרה לעוזרת בלחש... "הוא הבכיין שלנו, אבל אי אפשר להאשים
אותו, מסכן"

כשהגעתי לגיל ההתבגרות והגן של העץ תפס שם יותר מודרני "הגן
השחור" כי בלילות הוא היה ביתם של בני הנוער שכל מה שרצו באותה
תקופה זה "סקס, סמים ורוקנ'רול".
"הנסיכה" התורנית של ערב מסויים באיזו נקודה הייתה נשלחת לומר
לי :
"למה אתה כל הזמן שותק? בוא תעשן איתנו! אתה כל הזמן יושב בצד
ושותק! זה לא משעמם אותך?!"
"תצחק קצת"
"תקבל את "קורט" (קוביין) הבן אדם הזה גאון!"
"גם ככה אתה צריך בסוף הערב... אתה יודע מה..."
אני אומר לה :
"אני רוצה לצחוק, אבל לא מלהיות מסטול, למה את נוגעת בזה
בכלל?!"
"לא סובל זמר שמטיף לאובדניות"
"מה אני צריך בסוף הערב? (באמת לא ידעתי)"

אתה פשוט אידיוט!"

השנה 2015
"הגן השחור" שינה את צורתו ושופץ לטובת אנשים נכים וקשישים כדי
לעלות יותר בקלות אל קופת החולים.

הייתה אבן ששוקלת כטון וחצי (שלא ברור איך היא הונחה שם)
שסימנה את הקבר של אום - כאלד.
הוסרה בראשות העירייה על מנת שלא ידעו שהיה שם מישהו.
יש ציור של "אום - כאלד" על סוס, אוחז בחרב על הרצפה באמנות
הפסיפס בחלקו התחתון של הגן. (הציור קרוב להיכן שהייתה מונחת
האבן).