אני עובד ועובד ובשביל מה?
אף אחד לא רוצה לתת לי תשלום או לנסות אותי שבוע ללא תשלום, אם
בכלל לפתוח בזה שצריך להגיד קודם "שלום" או "בוקר טוב".
MultiTasker International

התחלתי לחוש דקירות בחזה וזה הפך ללחץ של כאב איום ונורא, "זהו
זה" חשבתי לעצמי.
חושך בעיניים וכעבור כמה שעות, עדיין לילה וצריך לחשוב ברצינות
מה הצעד הבא.
כבר שנים אין לי חברים, ואני לא יכול להרשות לעצמי חברים
(סיפור ארוך ואחר לגמרי).
סגרתי את כל מה שקשור לעבודה, ויאללה... קניתי לפני חודשיים
איזה 10 משחקים כבדים שאין להם סוף.

פתחתי את המשחק הראשון שמשך לי את העין, והפלא ופלא... מסתבר
שאני מבין את המשחק היטב בזמן שכל מיליוני השחקנים האחרים מכל
קצוות העולם עדיין מאחור.
לפתע קפצה הודעה בשרת שאומרת Multi Player Weekend
אני חוזר לתפריט הראשי במשחק ויש לחצן....
Multi Player

לוחץ עליו ומתחיל לקבל גשם של הודעות מאנשים שרוצים שאני יעזור
להם לשחק, חשבתי... למה לא? גם ככה יש לי יום הולדת עוד
שבועיים אז במקום להתייפח שאני מרים כוסית בחושך ולבד.
אני ישחק! ועם בני אדם.
השמש עלתה וסחרחרה איומה.
"חברים יקרים, אני הולך לנוח, מצטער"

אני קם לקראת הערב, שוטף פנים, מכין קפה ומצית סיגריה.
לאחר כמה שירים, זה כבר לא זה, זו לא הדרך שלי להתעורר וכרגע
הבטחתי לעצמי לא לעבוד.
הדלקתי את המסך במחשב
"X  Wants To Be Your Friend Will You Accept?"
אישרתי ונכנסתי למשחק.
"אתה יכול לעזור לי?" (החבר החדש)
"כן"

כעבור 4 שעות "החבר" הודה לי ושאל אם בסוף השבוע אני גם משחק.
אמרתי לו שכן ופתאום קרה דבר "מוזר".
"אתה בטח כבר יודע שאני אישה, כן?"
"בסדר, את אישה... אני מודע היטב שאפילו יש יותר נשים מגברים
שמשחקות משחקים כאלו או אחרים, אין שום דבר רע בזה"
"אם כבר שאלות, אני יכול לשאול אותך משהו?"
"Ask Away... No Worries"
"לפני שנמשיך לשחק... אני מכיר אותך או את מכירה אותי
במציאות?"
"אני מצטערת, לא... אני מאוסטרליה"
"למה את מצטערת? זה יותר טוב!"

לפתע באיזו נקודה, המשחק נדחק הצדה והחלו דיבורים בשלל סוגים
ובשלל צבעים. לבסוף סוכם שנשחק ביחד לא רק במשחק הזה, אלא
בכולם, קניתי לה אחד מהם "אונליין" כמתנה והיא שלחה לי כרטיס
הפלגה לאוסטרליה כמה ימים לפני תחילת השנה.
I'll Think About It, Ok?
תרדמה גדולה מאוד אפפה אותי עם טעם של ויסקי בפה, עשן של
סיגריות וחצי חיוך.

אני מפליג באונייה מפוארת! לוגם קוקטיילים ומשחק קלפים... מה
עוד אפשר לבקש??
חוזר לחדר שלי באונייה ומוציא את הכרטיס.
"One Way"
WTF?!
הגעתי ליעד ובחור צעיר עם שלט עם השם שלי מצביע עליי לאישור
ואני מהנהן.
חשכו עיניי שנפתחה הדלת של המכונית. אחוזה מפוארת בגודל של חצי
מהעיר שאני חי בה (תרתי משמע!).
"היייייייייי" (חברתי למשחקים) "אבא שלי מחכה לך בחדר
העבודה".
"טוב" (חשוד מאוד)
איש מבוגר בחליפה מחויטת (ממש מפליא אותי) שואל :
"May I Invite You To A Drink?"
אני יגיד לא? (וגם אני לא חושב שיש אופציה כזו)
"תשמע, אני ידבר ישר ולעניין כי אין לי זמן. הבת שלי רוצה
שתתחתן איתה ואם תשבור את ליבה, אני דופק לך אחד, אפילו שניים
ישר בראש". (מצביע על ארון זכוכית עם רובים תחרותיים מוזהבים)

"היי שוב, אני מקווה שאבא שלי לא הפחיד אותך יותר מדי! אתה
חייב להכיר את קורט הוא נמצא בבית המטבחיים"
(אני לא אוהב בשר ואני שונא ריח של דם)
"היי קורט! תכיר את החבר האגדי שלי שחפרתי לך עליו שעות על גבי
שעות"
Hello Mate
וקורץ לה בשובבות מינית והיא מחייכת ומצחקקת.

לפתע ממרחק אני שומע משטרה, אמבולנסים....
הכביש הראשי!
הנחירות של אבא הזקן!
אמא המסכנה התעוררה... חדשות מרעישות בטלוויזיה על דבר נורא
ואיום, בעברית!

הודעה במחשב :
Come On Lets Play!
"Not Now Sweetheart"


החיים לימדו אותי דבר מאוד חשוב וחיוני וטיפה לא ריאליסטי אבל
זה מה יש. אין דבר כזה חברים, היה כלא היה ואם יהיה... לחשוד.
ואם אין חשד אז משהו באמת לא בסדר. החברים של כל אחד מאיתנו הם
המלאכים השומרים עלינו

Thank You My Angel