הַפְסָקַת הַכְּתִיבָה שֶׁל ארתור רמבו
הָיְתָה אַקְט פּוֹאֶטִי מִצִּדּוֹ
לֵאמֹר:
רָצִיתִי לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב
וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֵב וְנֶאֱהָב/
רָצִיתִי לִחְיוֹת
וְעַכְשָׁו אֲנִי חַי/
רָצִיתִי לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם
וְעַכְשָׁו.../
הַשִּׁירִים שֶׁכָּתַב בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר יַחֲסִית
בַּגִּילִים 14 עַד 19
מְעוֹרְרֵי הַשְׁרָאָה
אֲבָל שִׁירָיו הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר
לֹא נִכְתְּבוּ כְּלָל.
הַלְוַאי עָלַי.