השעה אחת בלילה והאצבעות מתזזות במרץ -
swipeים לצדדים על ימין ועל שמאל. לכך הצטמצמה המציאות שלי
בתקופה האחרונה. מרוב בהייה בלתי פוסקת ב- 5.5 אינץ' של
קריסטלים נוזליים מרצדים לפני השינה, נדמה שמלבד משקפי ראייה
חדשים, גם לקרניות שלי לא יזיק איזה פוליש ווקס.

את מה שאתם קוראים כרגע (או יותר נכון- מרפרפים קלות מפאת
מחסור בריטלין ונזקי שצף המידע של העולם המודרני) אני כותב
ברגע זה לראשונה בחיי על גבי "מרקע" הסמארטפון.
החלטתי לקחת קצת פסק זמן משיטוט סתמי בפרופיל של האקסית ושל
שאר בחורות רנדומליות, ובמקום לצרוך נונסנס, לנסות ליצור משהו
בעל משמעות.

סמארטפון יקר שלי! יש הרבה כמוך, אבל אתה שלי בלבד!
כיצד הייתי מסנן בחורות, מפיג שעמום ושתיקות מביכות בלעדיך?
זה לא אתה, זה אני.

אני יודע, הרבה כבר נאמר על הבנאליות וההרס העצמי של העולם
המודרני. כיצד הפכנו מכורים לסמארטפונים ומרוחקים אחד מן השני.
הכול אמת. אך אל דאגה!
יש שלל צרות אחרות הרבה יותר חמורות מכך בעולמנו הצר כנמלה.
רעב? פוליטיקה? דעאש? (חולה על החבר'ה האלה!).

בכל מקרה, קצת סטיתי מהנושא. או שבעצם לא? הרי הגעתי לכאן כדי
לרטון על פאקינג דייטינג שלא היה מתרחש בצורתו העדכנית אילולא
מכשיר הסלפי הארור ההוא או נפלאות העידן בו אנו חיים.
Anyway...

יש לי וידוי. אם עדיין לא הבנתם, גם אני רשום לאתר היכרויות.
לא לאחד, אלא שניים. אל תצחקו, זה עלול לקרות גם לכם.
תמיד חשבתי לעצמי "מה אני צריך את זה?" או "לי זה לא יקרה".
אבל זה חזק ממני, מכולנו! זה כמו ביבי.
בדיוק כשאתה חושב שהנה ניצחת, הוא תמיד לוקח אותך בסיבוב.

יש לי מין הרגשה שכל מי שרשום לפלטפורמת היכרויות, יש לו או לה
איזו שריטה או פגם. הרי ישנה סיבה טובה מדוע אנו בוחרים להתחבא
מאחורי סט של תמונות מיליון דולר וציטוטים של גדולי הדור במקום
לנסות תחילה את מזלנו בעולם האמתי. שמא אנו ריקים מתוכן?
אולי איננו מסוגלים להתקיים מבלי פילטרים של אינסטגרם וצילומים
עצמיים בעודנו יורדים על קינוח קרוקומבוש לאור נרות?
חלקנו כן מנסים למצוא את האחד/אחת מתוך רצון אמתי לאושר,
היתר תרים אחר ריבאונד קל או טרף זול.

וכמו כולם, גם בי יש פגם. מעולם לא שחיתי בפן החברתי- להכיר
כבדרך אגב או סתם לפטפט על הא ודא. זהו כישרון שפסח עליי.
במעגלים של אמת או חובה בתיכון למשל, תמיד מצאתי את עצמי
בשוליים, צופה מן הצד.
לכן כנראה כל כך מפתה להכיר היום בנגיעה וירטואלית מאשר במגע
אנושי. כך אפשר לעשות פוס משחק, לקחת רגע, לזקק מחשבה או רגש
וללחוץ על send.
אבל חוץ מהחיסרון ההוא, בסה"כ אני באמת בחור נחמד!
קצת ביישן, נראה פסדר ועם ראש לא מנוצל על הכתפיים.
ככה אמא תמיד אומרת.

מי חשב לפני עשר או בעצם אפילו חמש שנים אחורה שנוכל לפצוח
במערכת יחסים באמצעות הטלפון היישר מכס השירותים?
פשוט כמו לנגב ת'תחת. אחלה כלי ליציאות!
עולם ומלואו בכף היד, מחכה רק לך.

אך כמו בכל דבר שהוא אינסטנט, גם כאן לא הכול קופידון ורוד.
הכול רץ היום כל כך מהר עד ששכחנו כבר מה אנו מחפשים.
העיניים מובילות אותנו היישר למאוויינו הקדמוניים ומבטלות כל
שמץ לחן שאולי והיה קורץ לנו במציאות.
אפליקציה או אתר עדיין לא יכולים להעביר רגש, ריח, שפת גוף,
חיוך כובש או צחוק מתגלגל. דמיינו כמה פספסנו בישיבה על התחת
מאשר אם היינו יוצאים להריח את ריח הדגים.

לעת עתה, למרות כל החסרונות ומבטי המפוכח, כנראה ואמשיך בשלי.
אני לא בנוי לעבודה פיזית. אני גם לא בטוח שאני בכלל מעוניין
להתחיל בקשר חדש.
כמו רבים אחרים, אני מעוניין באקשן לפרקים, קצת צומי, אישוש
לקיומי הדל בעולם הזה. כשאאזור כוחות מחדש, אשתדל להפריד מוץ
מן התבן ולגשש דרכי בהצגה הגדולה.

שיט. הביבי הזה עוד יהרוג את כולנו.