מתי הם יחדלו לרקוד על
הדם?
אולי
נביט אל הנידונים למוות
בעיניים,
נאמר בקול גדול -
עד כאן!
הנה
המעשה כבר נעשה,
השארנו כולם מאחור
בין קירות חסרי
מוצא
יום אתמול חלף
כהיום,
ממחנות ההשמדה אין
אשר יוצא
חי.
שמא
אין ברצוננו לדעת
מחנות
אושוויץ וטרבלינקה
בולעים ים של
זעקות,
עשן המשרפות
ממשיך להתמר בין
רעמי שתיקות,
למוות נותרים מיתרי
קול לשאת
דברו.
לא
זאת איננה שנת ארבעים
ושתיים
בפולין הכבושה
זה כאן ליד ביתי
וביתך.
אותן גדרות תיל,
מספרים נצרבים בבשר
החי.
אותם מחנות השמדה,
סתימת פיות נעשית
בזרוע נטויה
גם הרצון להיות עיוור,
חרש ואילם,
שתיקה חובקת עולם.
מתי הארכי מרצחים יחדלו
מלחגוג על
הדם?
כאשר העומדים על הדם
ימנעו מלטפוח על
שכמם,
יביטו בפני נפשם עד
ינועו ממקומם אל
גיא הריגה,
שם
תשתחרר נצרתם.
אולי
אין ברצוננו ללמוד כי
המרחם על
אכזרים
סופו שיהיה אכזר על
רחמנים.
אנו מוחלים למפלצת
בת דמותנו
ששותה דם מתים
לחיים!
מתי כל יצור חי
יזכה בחרותו,
בחייו?
כאשר האחראים על
מחנות ההשמדה
ועוזריהם
ישלמו מחיר מותם
בחייהם,
יראו וייראו רבים
שופכי דם
רבים
גופות צוררים נשרפות,
עפרן מתפזר בין
מצולות. |