האמת שנמאס לי כבר שאתם מדברים על אהבה.
די, שחררו את החלום הטיפשי, את הקיטש הנשי,
את אלוהים האישי, הרגשי, שכל מה שחשוב לו זה
"אני ואני ואני ואני. "

מספיק, נמאס לשמוע אתכם חוזרים על אותן המנטרות,
תעשי ותלכי ותראי, תנסי, תני סיכוי, תתלבשי, תתפשטי,
"תהיי עצמך והכל יעבוד", תתחשבי, תחייכי, תצחקי
כי "חיוך הוא קו עקום שמיישר את הכל".

בולשיט.

נמאס לי כבר שאתם מדברים על אהבה.
חלאס, זה לא יקרה אצל כולם, ולא הכל זה לטובה,
נכון, אנחנו לא מדברים אותה שפה, ואין לנו אותה גישה,
לא משדרים על אותו תדר ועוד כל מיני שטויות, בסדר?

כן, כנראה זה בגלל שאני כבר לא בטוחה
אם יש לי בחיים מקום לאהבה, כשכולם מאכזבים,
מסתובבים, לא מתחשבים ולא חושבים. כשיש היצע
שמתעלה מעל ביקוש, יש החמצה.

לא יכולה כבר לשמוע ציוצים על כמה טוב וכמה רע,
כמה אנחנו מתאימים, כמה הוא שילם או לא שילם,
ליווה אותי עד הדלת, למחרת בבוקר התעלם,
וסטטוסים בפייסבוק על "אהבה בלי עוררין"

לבחור שרק פגשת - שלשום בפלורנטין.