רודיארד קיפלינג

http://poetry.about.com/od/poemsbytitleb/l/blkiplingballadeastandwest.htm

מזרח הוא מזרח, מערב-מערב, לא יפגשו השניים
עד שלדין האחרון יעמדו ארץ ושמיים
אך אין מזרח ואין מערב, אין גוונים, או גבולות, או גזעים
כשגברים חזקים עומדים זה מול זה, אף שנולדו במקומות רחוקים


קמאל יצא עם עשרים אנשים, מעבר לגבול, לפשיטה,
והרים את סוסתו של המח"ט, שהייתה לליבו יקרה.
הוא הוליך אותה מדלתות האורווה לפני שהשחר עלה,
סובב לאחור את הפרסות, ואיש אותם לא ראה.
אז קם ודיבר בן המח"ט, שפיקד על פלוגת סיירים:
"האין איש מכל אנשי שידע היכן הפושעים מסתתרים?
אז קם ודיבר מוחמד-חן, בנו של הרב סמל:
"אם תדע היכן ערפילי הבוקר לנים, תדע היכן קמאל.
עם שקיעה הוא תוקף את האבזאי, הוא פושט על בונאייר עם זריחה,
אך ליד מוצב בוקלו יעבור, כדי לחזור לכפרו, למנוחה.
אז אם תדהר למוצב בוקלו במהירות של ציפור במעוף,
אם ירצה האל, אותו תשסף לפני שעל לשון ג'אגאי יחלוף.
אך אם יחלוף על לשון ג'אגאי, הסתובב ותיסוג, אין מזל,
כי אורכו ורוחבו של מישור שומם זה מכוסה באנשיו של קמאל.
סלע לשמאל, מצוק מימין, ביניהם קוצים ושיחים,
ותוכל לשמוע רובה נדרך, אך לא תזהה היורים.


בן המח"ט עלה על סוסו, והיה זה סוס פראי,
עם פה-פעמון, ולב-גיהינום, וראש כמו גרדום נידונים.
בן המח"ט רכב למוצב, הם הציעו לו אוכל לקחת,
מי שרודף גנב גבולות, לא יושב לאכול בנחת.
הוא קם ורכב מהמוצב, במהירות שסוסו נשאתיו,
עד שבתוך הלשון של ג'אגאי, הוא זיהה את סוסת אביו,
עד שזיהה את סוסת אביו, וקמאל רוכב על גבה,
וכשראה את לובן עינה, שלף אקדחים וירה.
הוא ירה בראשון, הוא ירה בשני, כמעט בלי להאט,
"אתה יורה כמו חייל," קמאל קרא,
"נראה איך אתה רוכב כעת!"
מעל ומעבר הלשון של ג'אגאי, כמו סופת אבק במסלולה,
הסוס הפראי רץ כמו צבי זקן, הסוסה כמו איילה בתולה.
הפרא לחץ על המנשך, הרים ראשו, וגעה
אך הסוסה שיחקה ברסנה, כמו עלמה עם כפפה.
סלע לשמאל, מצוק מימין, ביניהם קוצים ושיחים,
ושלוש פעמים הוא שמע דריכה, אך לא זיהה היורים.


הם רכבו עד שהירח שקע, פרסותיהם תופפו לזריחה,
הפרא, הוא רץ כמו שור שנפצע, הסוסה כמו עופרה רעננה.
הסוס הפראי מעד פתאום, בערוץ נחל מפרפר,
קמאל סובב את הסוסה, ואת הרוכב שחרר.
הוא פרק אותו מאקדחו, לקרב פה אין מקום,
"רק ברשותי" קמאל אמר, "הגעת עד הלום.
לא הייתה אבן, שיח או עץ, בעשרים מייל האחרונים,
שלא הסתירה איש מאנשי, וכולם צלפים מעולים.
החזקתי את ידי נמוך, אם אותה הייתי מרים,
התנים הקטנים, שבורחים כה מהר, היו זוכים לסעודת מלכים.
החזקתי את ראשי ישר, אם הייתי מורידו על חזי,
הנץ שמעלינו שורק היה זולל עד שלא יוכל להמריא."
ענה בשקט בן המח"ט: "עשה טובה לציפור וחיה,
אך תחשוב מי יבוא עבור הבשר, אחרי שתגיש ארוחה.
אם יבואו אלף חרבות, להחזיר עצמותי לגבולן,
אולי יתקשה הגנב לשלם את מחיר ארוחת התן.
סוסיהם יאכלו את תבואת השדה, אנשיהם את דגן האסם,
הסכך על הגג יהפוך לעשן, לפני שיכלו כעסם.
אך אם תחשוב שהוגן המחיר, קרא לאחיך לסעוד,
הכלב הוא קרוב של התן, אז תנבח, הם רעבים מאוד!
אך אם תחשוב שרב המחיר, בבקר, בדגן, בתבואה,
החזר לי את סוסת אבי, ואפרוץ את דרכי חזרה!"


קמאל תפס אותו בידו, ועל רגליים הרים,
"לא נדבר על כלבים", הוא אמר, "כשזאב וזאב נפגשים.
אוכל אפר מלוא גרון אם אי פעם בך אפגע,
זה השטן שאותך הביא עם המוות לצחוק בזריחה?"
ענה לו בנו של המח"ט, בפנים חמורות סבר:
קבל הסוסה כמתנת אבי, אני נשבע, היא נשאה היום גבר!"
הסוסה פנתה אל בן המח"ט, ובאפה בו נגעה,
"שנינו גברים פה", קמאל אמר, "והיא בצעיר בחרה.
והיא תקבל מתנת גנבים, אבני טורקיז על הרסן,
אוכף מקושט, שמיכה רקומה, וארכובות של כסף."
בן המח"ט אחז אקדח בקנה, והושיט לקמאל הידית,
"לקחת את הראשון מאויב, קבל תאומו מידיד"
"מתת על מתת", אמר קמאל, "זאת מצווה לעשיר או עני,
אביך שלח את בנו אלי, אשלח אליו את בני".
הוא שרק, ובנו יחידו ירד אליהם במדרון,
הוא צעד בקלילות כמו צבי באביב, והיה תמיר כמו כידון.
"הנה אדונך", אמר קמאל, "מפקד של פלוגת הסיור,
אתה תרכב תמיד לשמאלו, כמו מגן על כתף תלוי.
רק אני או המוות את הקשר נפרום, בשלום או במלחמה,
חייך שלו, וגורלך, לשמור על חייו בראשך.
תאכל מעתה את לחמך על שולחן המלכה הלבנה.
ואפילו באביך תלחם, כל אויביה יהיו שלך.
ואתה תהיה חייל מצטיין, ובדרגות תעלה,
ותהיה כבר רב סמל, כשאני בפשוואר אתלה."


הם הביטו זה בעינו של זה, ופגם שם לא נמצא,
הם נשבעו את שבועת הדם, על אש ועל אדמה,
הם נשבעו את שבועת הדם, לנצח להיות אחים,
על קת ולהב של פגיון, וכל שמות האלוהים.


בנו של קמאל על הפרא רוכב, על הסוסה בן המח"ט,
שניים חזרו למוצב בוקלו, ממנו יצא רק אחד.
רק קרבו למוצב, הבזיקו עשרות חרבות באוויר,
לכל איש ואיש, הייתה נקמת דם, עם דם אנשי ההרים.
"מספיק ודי!", אמר בן המח"ט, "החזירו פלדה לנדנים",
אמש היה זה גנב גבולות, היום איש סיירים!"


מזרח הוא מזרח, מערב-מערב, לא יפגשו השניים
עד שלדין האחרון יעמדו ארץ ושמיים
אך אין מזרח ואין מערב, אין גוונים, או גבולות, או גזעים
כשגברים חזקים עומדים זה מול זה, אף שנולדו במקומות רחוקים